אתגרים ופינות

עברנו את פסח!

הבוקר למחרת ליל הסדר התחיל שמשי ובהיר,

בצהרים, החשיך לפתע והאביב התחלף ברגע ל... שלג.

עם החושך הגיע המחנק.

שבוע גשום וחורפי, עמוס בלימודים ומבחנים,

ומיכל אחת שנכנסה לפינה - אני לא מספיק טובה.

ביום שני היה לי מבחן-דנית בקופנהגן.

חצי שנה אחרי שמקבלים את אישור ה'איחוד משפחות',

הגיע הזמן להוכיח שאני מנסה להשתלב בחברה הדנית,

איך בודקים את זה?

במבחן בסיסי בדנית.

המחנק הוביל אותנו להחלטה לשחרר,

לראשונה מאז הגענו

שכרנו רכב ונסענו בהרכב משפחתי לקופנהגן,

קבענו עם מלכיאור לאחרי המבחן.

עם הנסיעה במרחבים הירוקים,

משהו בלב קצת מתחיל לזוז,

עננים מדהימים מלווים אותנו,

שומעים רדיו בדנית,

נעים כזה.

אחרי אחר הצהרים וערב נהדרים עם המלכיאורים, (לא ברור איך אין תמונות.......)

קשה-קשה להפרד,

חוזרים בנסיעה ארוכה, חשוכה וגשומה הביתה,

והכבדות חוזרת.

למחרת בכיתה המורה מספרת שמתחילים מנהג חדש,

בסוף כל שיעור כל אחד נותן לעצמו ציון בין 1 ל5 על איך הוא למד היום.

כשהיא רואה שנתתי לעצמי 4,

היא אומרת לי "האתגר שלך זה לתת לעצמך 5"

בול פגיעה

הקצוות שחייתי בהם,

עוד באים לבקר.

מאז שהייתי ילדה, הרגשתי גם מיוחדת וגם שקופה.

הייתי כותבת סיפורים - אבל היו טובים ממני,

יצירתית - אבל לא מספיק,

חכמה - ולא סיימתי 12 שנות לימוד,

הכי מלאת חיים ועשייה - וגם תהומות עד אין סוף.

והנה אני,

אחרי שנים של עבודה עצמית ולמידה,

בשכל יודעת הכל,

ועדיין לא מצליחה לתת לעצמי חמש על יום לימודים מפרך בדנית.

אני מנסה להבין את הפינה שנכנסתי אליה,

ואני מבינה שהאתגר העיקרי שלי,

הוא לא לשפוט אותה, את הפינה.

מרגישה לא מספיק טובה? גם בסדר.

האתגר שלי הוא לא להכנס למאבקים פנימים,

האתגר שלי הוא להסתכל למציאות בעינים, לקבל אותה.

היום אני כבר יודעת,

רק משם מגיעה ההקלה...

שלג באפריל

עננים מדהימים בדרך לקופנהגן

על הגשר

קופנהגן היפה

הגשר בדרך חזרה - יפיפה גם בגשם ובחושך

אביה הציירת

ילדות משתוללות

מכניסים שבת באור..

אבא ואביה שרים. שלווה

בחלון שלנו

שיהיה לכולם חזרה לשגרה רכה

נשיקות ואהבה, מיכל