5 שנים
קשה להאמין!
ביום שני הבנות חזרו למסגרות אחרי חופשת קיץ של שישה שבועות,
זאת הזדמנות נהדרת לשבת לכתוב ולנסות לסכם את התקופה הזאת.
יום חמישי האחרון של יוני 2020,
אחר הצהרים, חצר בית הספר, הורי הילדים מהכיתה המקבילה של אביה מתפזרים ואנחנו מתכנסים.
הקורונה לא מאפשרת לקיים את טקס הסיום באופן הרגיל.
רוח קלה, אנחנו מתיישבים במרחק זה מזה והטקס מתחיל.
המנהל מדבר, רכזת השכבה, ואז הן עולות, אביה וחברה, נואמות נאום תודה למורים, מגלגלות את הקהל מצחוק,
אני צופה בה חנוקה,
לפני חמש שנים הכנסתי ילדה מתרגשת וחרדה לכיתת מהגרים בבית ספר דני בעיירה קטנה,
מהר מאוד היא עברה לכיתה רגילה ומצאה את מקומה,
עכשיו היא עומדת כאן מול קהל ההורים ונואמת בשם חבריה לכיתה. צמרמורת.
עוד לפני שהספקתי לסיים את ההתרגשות על הנאום,
אביה עלתה לבמה עם חברי הלהקה שהקימה ויחד הם ביצעו 3 שירים נהדרים.
הדמעות כמובן זלגו וההתרגשות היתה רבה.
אביה סיימה בית ספר ועולה לחטיבת ביניים!
את חופשת הקיץ התחלנו עם מזג אויר נהדר,
ארוחות ערב על החוף ישיבה עצלה בחצר בשמש הנעימה.
ועם החלטה הכי משמחת ומרחיבת לב - הראל נשארת איתנו!
זאת לא החלטה פשוטה, אבל היא מרגישה כלכך נכונה ומדוייקת לעכשיו.
מה ואיך יהיה? אנחנו טרם יודעים לומר, אבל זה בבדיקה ובבחינה..
חברים אהובים ויקרים השאילו לנו רכב לשבוע! הוא נוצל היטב!
יום טיול עם ניצן לגן החיות באודנסה, יום טיול זוגי לכבוד יום הנישואים ה17 שלנו, יום טיול-ניווט עם הראל בגבעות שנמצאות ליד עירה שכנה ויום טיול עם אביה לאותה עירה מקסימה.
כמובן שהיה גם יום עם טיול משפחתי! נסענו לצפון האי בו אנחנו גרים.
לקינוח אותו שבוע עמוס, נפגשתי ליום טיול עם טלי אהובתי. היה תענוג צרוף להיות יום שלם רק שתינו יחד!
בחודש יולי העברתי לא מעט שעות במאפייה, היה חודש מאוד עמוס ואינטנסיבי והתענגתי על כל רגע,
נו טוב, כמעט על כל רגע...
באחד הימים היתה לי תאונת עבודה, הוצאתי מהתנור עגלה מלאה בלחמניות המבורגר ובעודי מסיעה אותה היא נתקעה קצת וכל המגשים עפו עליי.
הצלחתי להתחמק אבל נכוותי קצת לאורך הזרועות.
בעיקר - נבהלתי מאוד.
לא היה לי יותר מידי זמן להתעסק בזה, חזרתי לעבוד כשמידי פעם אני שוטפת את הזרועות הכאובות.
טוב שחזרתי מיד לעבוד, זה היה די טראומתי אבל אני חושבת שבזכות החזרה המהירה לעבודה, הפנמה של כללי בטיחות ודיברור של הבהלה, עכשיו זה נשאר רק כזכרון רחוק בתוספת צלקות.
בין לבין היו לי מפגשים עם חברות, הכנת פטיפורים, הזמנה גדולה לסוף אוגוסט.. אינטנסביות משמחת.
באמצע החודש, פתחנו בהתרגשות את חגיגות יומולדת ה40 של גדעון! אספנו כסף מכל המשפחה המהממת שלנו וקנינו לו אופניים חדשות! ההפתעה היתה מושלמת וההתרגשות נמשכה זמן רב. איזה כייף וממלא ומספק זה להפתיע אנשים אהובים!
היה לנו גם יום נהדר נהדר עם המלכיאורים האהובים שלנו בטירת איאסקוב הסמוכה,
קצת אחכ זכינו בביקור נהדר של הלינה, דודה של גדעון האהובה.
לשמחתנו מצב הקרונה בדנמרק נמצא סך הכל בשליטה כך שהפיקניק ישאלים שתכננתי לפני זמן רב, יכל לצאת לפועל.
התכנסנו על החוף כאן בסבנדבורג, מכל רחבי דנמרק מעל 60 ישראלים ליום שלם של עברית וחברה טובה ונעימה. היה כייף לפגוש אנשים חדשים ונחמדים ומכרים ותיקים, ובעיקר להבין עד כמה אני באופן אישי לא זקוקה למפגשים מהסוג הזה (:
את יום ההולדת שלי פתחתי במאפיה, חזרתי הביתה לבית מקושט, חלות, עוגה ואוכל לשבת,
המשכתי בביקור במספרה ואחרי שנים של שיער ארוך פחות או יותר, חזרתי לתספורת קצרה (:
ארוחה חגיגית, ברכות, מתנות ותחושה עמוקה של הודיה על היש..
לסיום החופש הגדול יצאנו לטיול משפחתי.
לקחנו מעבורת מלאנגלנד ללולנד, והמשכנו עד דום מזרח דנמרק אל האי מון,
שם טיילנו במצוקי מון המפורסמים.
היה מאתגר לרדת כ500 מדרגות, ללכת על חוף מלא אבני צור חלקות ולעלות חזרה כ500 מדרגות,
אבל היה שווה כל רגע.
החוויה המשפחתית בנוף עוצר נשימה, הצוקים הלבנים עם החוף השחור, הים הכחול והיער... ואו!
סיימנו אחהצ המאוחרות ונסענו צפונה אל דודה של גדעון.
הספקנו לרדת לטיול שקיעה בחוף...
את היום השני העברנו אצלה בעיירה בטיולים קרובים לבית, סביב האגם, על חוף לכיוון אחד ועל החוף לכיוון שני (:
ביום השלישי נסענו לליירה LEJRE מוזיאון היסטוריה פעיל. ויקינגים, תקופה האבן, תקופת הברזל, שייט בסירת משוטים, שיט בקאנו מגולף עץ (שכשגדעון היה קטן וביקר שם- הוא נפל ממנו! גם היסטוריה משפחתית היה לנו)
טחינת חיטה ביד, הכנת בצק, חטיבת עצים ועוד ועוד...
היה כייף גדול!
שם גם התבשרנו שעדי ילדה והתברכנו בתוספת קטנה ומתוקה למשפחה שלנו!
ככה הסתיים לו החופש הגדול, הוא היה גדוש בזמן משפחתי מתוק.
לפני יומיים התחילה לה שנת לימודים חדשה, ניצן נכנסה לכיתה החמישית,
אביה לכיתה השביעית בבית הספר החדש.
ובינתיים, תודה לאל, כולם מרוצים.
לסיום הפוסט הגדוש חוויות, עוד כמה מילים,
ביום ההולדת שלי, אמא שאלה אותי מה אני רוצה מתנה,
לא ידעתי מה לענות ועברנו הלאה,
אחרי כמה ימים היא שלחה לי הודעה שטרם אמרתי לה מה אני רוצה וזאת היתה תשובתי:
אז כן, טוב לי, ואם במשך שנים חשבתי שמסוכן להגיד בקול רם שטוב לי, מחשש שהטוב ישמע ויברח,
אז עכשיו אני מחליטה לעשות הפוך ולצעוק מכל הגגות-
טוב לי! אני שמחה!
אני מוקפת באנשים האהובים עלי בעולם,
אני במרחק שיחת וידאו, טלפון או מייל מכל השאר,
אני גרה בעיר מתוקה, בבית מקסים שהוא כלכך שלנו,
אני מאוהבת בבצק ומתעסקת בו ביומיום,
אז תגידו לי מה צריך יותר?!
אפילו קיבלתי דש מאבא,
בום ראשון הלכנו לגלידה כדי לחגוג את סיום החופשה,
במדרחוב ישבו זוג שנראו כמו אב ובת, נגנו בגיטרה ושרו,
ואז, בעודנו ממתינים בתור לגלידריה הם התחילו לשיר Wish you were here של פינק פלויד שאבא שלח לי שנה וחצי לפני שנפטר.
הוצפתי דמעות, אבל הן לא היו דמעות של כאב,
הן היו דמעות של מפגש...
ותמונות-
בגן חיות עם ניצן
טיול ניווט עם הראל
טיול משפחתי
טיול עם אביה
קצת מאפיה
חידוש פני החצר
טיול עם טלי
יום נישואים
ניקס חוגגת שנה אצלנו
גדעון והאופניים
3 וחצי לפנות בוקר בדרך למאפיה
ביקור של הלינה
יום כייף עם המלכיאורים בטירת איאסקוב
נחת בחצר
תמונות מהממות שהראל המוכשרת צילמה בטיול סוף חופש
עוד תמונות מהטיול (לא לפי סדר..)
הצלמת בפעולה
דאבל דייט עם סטיבן ומרלין האהובים
פטיפורים של מוס שוקולד לבן ואינסרט קולי פטל שהוכן ליום הולדת של מאיה חברתי.
את התמונה צילמה הראל והיא זכתה בתחרות לחודש אוגוסט של קבוצת קונדיטורים ישראלית בפייסבוק (:
מעצבים חדר להראל!! אושר!
אביה התחדשה בנזם
מתנת יומולדת
גל חום
חזרה אל בית הספר
נשיקות ואהבה
מיכל
