אביב - בכמה חלקים

חלק ראשון- לטיול יצאנו

הטמפרטורות ממשיכות לעלות
האויר אחר
האור אחר
משהו בלב נפתח
מושך החוצה

הכובע נשאר בבית
הכפפות והמחמם אוזנים - בכיס, למקרה הצורך,
לאט לאט מתקלפים,
מעיל נפתח
נעלי ספורט במקום מגפיים

אני מוצאת את עצמי נדהמת מההבדל,
9 מעלות בשמש ללא רוח - מרגיש כמו קיץ
בעוד שאני יודעת שבישראל, 9 מעלות - בכל סיטואציה - ירגיש כמו אמצע החורף.

בסופש האחרון,
גדעון ואני יצאנו לסיבוב זוגי באופניים
היה קצת קר
אבל זה היה נשימה עמוקה וממלאה

בעודי מושפעת מאנרגיות הטיול,
ראיתי שהתחזית למחרת צפויה להיות בין 13 ל16 מעלות ו--- שמש!!
קיץ!!
בלי להתלבט החלטנו שלמחרת יוצאים לטיול!

אז קמנו בבוקר בנחת
הכנו אוכל שווה לפיקניק מושקע
לקחנו את האוטובוס שנוסע לאי הסמוך ונסענו עד התחנה האחרונה.

הטיול שלנו שילב את המיטב הדני,
כפרים עתיקים ויפים,
ים, חופים וסירות,
יער יפיפה,
ובעיקר - מישור!
מישור שמאפשר הליכות ארוכות ללא התעייפות מהירה..

על הדרך גם מצאנו ביער 2 מטמונים (מי שעוד לא מכיר - מומלץ)

חזרנו הביתה עייפים,
עם הרבה חשק לעוד (:

מדגמנים בית ישן וקסום - דמיינו כפר שלם כזה..

ניצן מצלמת את הראל ואמא

ניצן-ילדת-פרחים

מטמון ראשון

תראו כמה גדעון קטן לעומת העצים

הים מבעד לעצים

הראל הצלמת

וכמובן - סלפי

אביה וחיפושית-פרת-משה-רבינו

מטמון שני

ולסיום

 חלק שני - בין לבין

בין פורים לטיול ולשגרה
יש כלמיני קטנות וגם גדולות
כמו חברה של אביה שבאה לאחהצ מהנים

כמו צינון שהופיע והשבית אותי ליומיים
כמו שבלימודים שלי החליטו שפעם בשבוע מתכנסים כולם לשיר ביחד בדנית

וגם - הפתעה - דבורה באה לבקר!
זה היה ביקור קצרצר באמת,
לכבודו הוזמנו לארוחת שבת עם דבורה אצל המארחים הנהדרים שלה

הבנות בדרך לארוחה

אין לי תמונה משותפת לצערי, יש תמונה של הבנות ברגע של חסד

דבורה הביאה איתה כמה אוצרות!
מצות!!
קמח מצות!!
והכי שווה - מתנה עבורי!
קארין חמותי האהובה סרגה לי צאוורון מושלם (לבבות בעינים)

תודה!!!!

חלק שלישי  - אורות (כרגיל - לחיצה על הקישור מובילה לשמיעת השיר)
וגם חלק רביעי - תכנונים ומציאות

עשרה חודשים אני בדנמרק
כתבתי לא מעט על האור הדני הזה
שנכנס לי לוריד
העלתי תמונות בלי סוף
ושוב הוא בוריד
מרוכז
האור

אני מרגישה אותו זורם לי בדם
אני נושמת אותו
מצלמת אותו
חיה אותו
אור

כשהחלטנו לנסוע
אמרנו שאנחנו נוסעים לשנה
רצינו לנסוע
ממש רצינו

על זה הלבשנו את הרצון של גדעון ללמוד
לא באמת ידענו מה יהיה ואיך
אבל בגדול אמרנו -
נוסעים לשנה
אם גדעון יתקבל ללימודים - מה טוב,
אם לא, ימצא עבודה, ונחזור אחרי שנה.
דאגנו שיהיה לנו ממה לחיות עד שנסתדר,
ארזנו ונסענו.

לפני הנסיעה, וגם קצת אחרי,
קראתי הרבה בלוגים של אנשים שעברו לחו"ל,
עם ההתרגשות והרצון לנסוע,
הכנתי את עצמי לקושי רב,
לגעגועים,
לחווית זרות,
לקור, לחושך, לבדידות..

עשרה חודשים עברו,
לימודים - עדיין אין
עבודה - עדיין אין
חוסר ודאות - יש ויש.

לא מיצינו,
כי בניגוד לפחדים
קושי רב - עדיין אין
געגועים - עדיין אין
חווית זרות - חלק ממה שהופך את זה למעניין
הקור - הרבה פחות קר משציפיתי
החושך - בהחלט מוריד אנרגיות, אבל לא נורא בכללל

אני מוצאת את עצמי נפעמת,
מכך שאפשר לחיות עשרה חודשים,
בלי עבודה, בלי הכנסה משמעותית,
ולא להשתגע,
נפעמת מזה שגדעון ואני כל-כך הרבה ביחד - וכייף לנו,
נפעמת מלגלות שאפשר לחיות מכל-כך מעט חומר,
לקנות רק מה שצריך - ולהיות שמחים ומסופקים.

אני לא יודעת מה צופן העתיד,
לא הקרוב ולא הרחוק,
אנחנו מגלים אותו תוך כדי תנועה,
ויודעים - שמותר וכדאי לחלום,
בגדול ובקטן,
ושמותר וכדאי להגיד בקול רב,
לכו אחרי הלב והחלומות
כי חלומות מתגשמים.
כי החלומות שלנו מתגשמים.

נשיקות ואהבה, מיכל