שיגרה וגם לא מדברים מאחורי הגב

אחד מהדברים שקורים כשגרים בארץ רחוקה,
זה שמתרגלים לדבר בעברית על מה שרוצים מתי שרוצים.
זה התחיל בקטנה, ברחוב - 'תראו את הכובע המצחיק של האיש הזה'
וממשיך לכל מקום עד שאני אפילו לא שמה לב שאנחנו עושים את זה,
ואז השבוע,
קיבלתי מראה לפנים..
חברה של אביה באה לאחה"צ,
הבנות החמודות התמקמו להן ליד השולחן לתה ועוגיות,
ביקשתי מהבנות שלי לדבר בניהן בדנית כדי שגם החברה תוכל להבין,
ניצן מרימה אלי מבט משתהה: אבל אם נרצה לדבר עליה?!
אווצ'

אם כבר אנחנו בעניני שפה,
השבוע היינו עם ניצן בבדיקה רפואית,
נכנסנו לחדר:
ניצן מתיישבת על הכיסא ואומרת לי בעברית: "כיסא נוח!"
אני בדנית: תדברי בדנית שיבינו אותך
האחות: איזה שפה אתם מדברים?
אני: עברית
האחות בעברית: גם אני!

יש שכבת גיל בדנמרק,
סביב 50 ל60 פלוס,
שכל אדם שלישי בערך שאני פוגשת -
היה בישראל!
אז אומנם רובם לא באמת מדברים עברית,
(מה שמאפשר לנו להמשיך לדבר עליהם (-;
אבל מגיבים בשמחה לגלות שאני מישראל.
כייף.

לפני שבוע, הגעתי ללימודים באיחור קל,
וגיליתי לשמחתי ולהפתעתי ששישה שבועות אחרי שעברתי לכיתה מתקדמת-
אני קופצת לכיתה הבאה!
זה בא לי בשיאה של תקופה שהרגשתי שאני תקועה עם הדנית
שלא זורם כמו שזרם...
אז חוצמזריקת הביטחון שזה נתן לי,
אחרי שבוע בכיתה החדשה,
ומבחן שחרשתי אליו והיה היום,
אני בהחלט חוזרת לחשוב בדנית (-;

אה ו... גם שתי המורות החדשות שלי היו כמה חודשים בישראל (:
אחת גרה חצי שנה בירושלים ואחת היתה פעמים בהתנדבות בקיבוצים.

מה עוד?
אצלנו שיגרה מתוקה כזאת..
מרלין, חברה שלי מהלימודים, הפכה לבת בית,
שבוע שעבר ארחנו פה בחורה ישראלית חמודה שעברה לפני שבועיים לדנמרק,
מחר פנינגוואק, יונה, אמא שלהם ואחותם התינוקת - באים.
וגם חברות של אביה באות הרבה..
כמו שאני אוהבת (:

ועכשיו,
שישי אחה"צ,
ריחות של חלות ועוגה מתפשטים בבית,
'ארבע אחהצ הצהרים' ברקע,
הבנות משחקות,
תכף נדליק נרות ונשב לעוד סעודה שבת,
ושלווה,
כמה שלווה

אוניה ישנה בשיפוץ בנמל

8 בבוקר. (בדצמבר, השמש היתה במיקום הזה ב12 בצהרים.. מדהים)

עם השכנות בשמש בחצר. אני עם מעיל הדניות מתפשטות..

עם מרלין

שבת שלום לכל אהובי בכל מקום אשר תהיו
נשיקות ואהבה מיכל