חופש וגם המון אהבה. ותמונות..

הבטחתי לעצמי לכתוב.
אז הנה אני שוב כאן.
מחוזקת מהידיעה שאבא רצה שאכתוב וכל פעם שהפסקתי - עודד אותי לחזור לבלוג.

כמה שקט בלב שלי עכשיו.
הבית מלא בניחוחות בצל מטוגן ומהמטבח אני שומעת את טיילור סוויפט ואת הראל ואביה מפטפטות. מבשלות לנו ארוחת ערב..

אחרי שהחלטתי להפסיק לעבוד,
התחלתי לנשום מחדש.
אני חושבת שבהרבה מובנים, אחרי שמאבדים הורה,
הצורך הוא ללמוד לנשום מחדש.
כי החיים כאילו אותו דבר - אבל בעצם כבר שום דבר לא אותו דבר.
וזה בסדר, רק שצריך ללמוד להתנהל בתוך הדבר הזה..
בתוך היתמות.
להבין מחדש מי אני, מה המקום שלי, ואיך ממשיכים מפה הלאה.

אז הדבר הראשון שקרה היה הצפה מטורפת.
החוסר של אבא רק הולך וגדל,
האובן הולך ונוכח יותר ויותר.
והתמסרתי לכאב.
ללשמוע באובססביות שירים שאהב,
ללראות סרטונים שלו,
לראות סרטונים של השירים בסוף ההלוויה,
ולבכי. המון בכי.

ובמקביל, עשיתי כמה דברים נוספים.
חזרתי לטייל קצת. פה בסביבה,
חזרתי בשמחה גדולה למטבח,
וגם הבטחתי לעצמי שבכל יום שמזג האויר מאפשר זאת - אני הולכת לים.

טיולי יום, טיולי ערב, לבד או עם אחת הבנות...
אני גרה במקום כלכך יפה.
והאור המיוחד של הלילות... אין דברים כאלה

למטבח נכנסתי באמת לפני שלוש שנים כשהגענו לדנמרק.
היה לי פתאום זמן, ואויר, וגיליתי את חדוות היצירה באוכל.
מאז שחזרנו לדנמרק לפני 3 חודשים (אני כותבת את זה ולא נראה לי הגיוני שאשכרה עברו 3 חודשים!)
עם כל הטרפת, לא היה לי זמן לאפות כמעט בכלל.
אין לי דרך לתאר לכם, את האושר בלראות בצק במצב כזה-

אושר אמיתי. ברמה של דמעות..
ואז לקפל ולעגל אותו

ולהפוך אותו ללחמניות שמריחות למרחוק..

אז כן, במטבח אני נושמת..

ומה עושה לי הים?!
שם הלב שלי נפתח באמת...

בחודשים האחרונים חם בדנמרק בצורה יוצאת דופן,
ואני החלטתי שזה שהתפנה לי זמן, זאת הזדמנות מצויינת לנצל את המגורים הכה קרובים לחוף.
אז לפעמים אני הולכת לבד, לפעמים בחברה,
אבל תמיד עם ספר טוב (בזכות זה גם חזרתי לקרוא!)

לפני כמעט שבוע היא הגיעה. הראל שלי.
הלב מרגיש שלם יותר - כשאני מוקפת בשלושת בנותי.

יחד עם הראל, הגיעה ענת לביקור קצר.
הוא עבר לי מהר מידי..
היה מושלם. ככה פשוט.

לכבוד ימי ההולדת המתקרבים שלנו- קיבלנו מקארין מתנת יום הולדת נפלאה,
הפלגה לÆrø  האי הסמוך והיפיפה.
היה נפלא להיות שוב רק שתינו יחד, כמו בימים עברו,
לטייל, לפטפט, להתפעל מאותם דברים.. כמה אני אוהבת את ענתי ❤

מרלין היא חברה טובה שלי.
נפגשנו לפני כשנתיים וחצי בבית הספר לדנית. מרלין ההולנדית ואני הישראלית - הפכנו לסוג של משפחה.
בן הזוג שלה הצטרף אליה למגורים בדנמרק לפני כשנה פלוס.
את המשפחה שלה הספקתי לארח כבר פעמיים,
ובחורף האחרון - מרלין גם ביקרה אצלי בישראל.
ככה שכשהזוג הנהדר הודיע על חתונה, כמובן שהתגייסתי לעזור כמה שיכלתי..
הפרוייקט הבא בשבוע שחלף, היה עוגת החתונה של מרלין וסטיבן,
זה לא היה לי פשוט כמו שחשבתי שזה יהיה..
אבל במאמצים רבים, רגעי יאוש, והמון עזרה מהראל וענת..
איכשהו זה קרה!

החתונה היתה מקסימה ומרגשת.
אני הייתי אחראית על איפור הכלה וענת עשתה לה תסרוקת מהממת.
כמובן שזאת היתה חוויה שונה מאוד מכל מה שאני מכירה..
הטקס היה אינטימי ומשפחתי.
למזלי רובו היה באנגלית (-;
היו סיפורים, ונדרים ושרנו ביחד - וגם דמענו..

תכלס מהכל, אני הכי גאה בעצמי על שהצלחתי להתמודד עם לדבר אנגלית..
אמנם היא היתה מתובלת לא מעט בדנית, אבל ההולנדים הנחמדים הצליחו להבין אותי (:

רגע לפני שענת נסעה עוד ביקרנו בחוף

איזה כייף שהדבר המהמם הזה שוב איתי ❤❤❤

ואז בצער רב אמרנו שלום....

ומה עכשיו?
ביום חמישי גדעון חוזר.
זה לגמרי מצדיק רשומה חדשה.
אין לי מושג אם זה יקרה.
מטורף לחשוב שאוטוטו זה נגמר..
מאז אוקטובר נפגשנו 4 פעמים לכשבוע או קצת יותר כל פעם.
אני יכולה לומר בוודאות שלא ידענו לומר למה אנחנו נכנסים...
אבל הנה - אנחנו כבר ממש בסוף.
ושרדנו את זה.
למרות כל מה שקרה בחיים שלנו בתקופה הזאת.
היידד (:



יום הולדת שמח לאמא שלי, האחת והיחידה.
עד כאן להפעם.

מיכל