מחר

כשאבא ואמא היו רגע לפני העליה למטוס,

בדרך להודו,

לחשתי לאמא

-אולי לא נהיה כאן כשתחזרו

לנו כבר היו תוכניות בראש,

אבל הכל היה עוד מעורפל ובאויר

ולא תכננתי עדיין לספר---

אבל הם נסעו..

וגם אנחנו.

5 חודשים עברו מאז.

אף פעם לא נפרדתי מאמא לכל כך הרבה זמן.

לא חשבתי שאפשר לחיות בלי לדבר עם אמא 3 פעמים ביום

ולפגוש אותה כל יום וחצי.

מסתבר שאני עדיין חיה.

למרבה הפלא (:

ביום רביעי קיבלתי שיחת סקייפ מפתיעה -

אמא ונורית באות לשבוע!

מחר בבוקר הן מגיעות.

כולנו סופרים את הדקות,

המתח מורגש היטב,

ההתרגשות עוטפת אותנו,

הבטן כבר כואבת

ומלאה פרפרים

וציפייה

.....

מחר

לא להאמין שזה באמת קורה!!

נשיקות ואהבה
מיכל