געגועים וסיפורים בתמונות

היה שבוע נהדר!
כייף להיות רחוקה,
כשהארץ רותחת.
אני פה,
בארץ הנעים והנחמד והתודה.

השבוע התחיל ביום ראשון שעבר,
מזג האויר התחמם-סופסוף,
ישבנו בחצר עם השכנים,
גיטה לימדה את אביה לסרוג,
היה רגוע,
ונעים
נחת

מזג האויר הנפלא המשיך איתנו
אז חזרנו אל הים

ביום שלישי הלכנו לחגוג את השבוע האחרון לחופש - בקולנוע.
יצאנו במזג אויר חמים ונעים

כשהסרט נגמר
מצאנו עצמנו עומדים ביציאה מהקולנוע כשבחוץ גשם
מזל שאנחנו גרים קרוב להכל...
רצנו הביתה
ברוכים הבאים לדנמרק

את יום רביעי התחלנו בפגישות הכנה בבית הספר,
פגשנו את המורים וביקרנו בכיתות,
היה מרגש

אכלנו גלידה,

כי זה מה שעושים בדנמרק

(אין ספק שכמות הגלידות שאכלתי בחודש וחצי האחרונים עולה על כמות הגלידות שאכלתי, אמ... מאז ומעולם...)

בצהרים,
נפגשנו עם מכרים ותיקים מישראל
(עם קצת סבלנות תבינו: חברה של חמותי האהובה, שגדלה פה בעיר, באה לבקר עם 2 בנותיה ו2 נכדיה)
כמה היה נפלא לפגוש אותם!
היה כייף וזורם,
הם באו לנו בול בזמן!
אחרי כמעט 7 שבועות בלי ישראלים נוספים בסביבה..
נסענו יחד לטירה שנמצאת לא רחוק
(Egeskov)

                                                       זוהי דנמרק, ארץ הטירות והארמונות.

העברנו שם אחהצ-ערב נהדרים
הלכנו לאיבוד במבוך

אביה מדגמנת אופנים עתיקות כמו אלו שעל החולצה שלה

 על שפת האגם שעליו בנויה הטירה (כן-כן! בנויה על כלונסאות עץ אלון)

 בגינת הטירה

אטרקציות 

הכנו ואכלנו לחם על מקל snobrød

זכרונות ילדות של גדעון..

וזאת ההזדמנות לומר תודה ענקית לדבורה, ברוריה, תמר, סער והראל! שימחתם אותנו מאוד!

זוכרים שברשומה הקודמת,
כתבתי שלפעמים אני מרגישה שאני גרה בסטארס-הולו?
אז יום חמישי היה עוד יום כזה.
אבל לפני התמונות,
הסבר קצר למי שאין לו מושג במה מדובר

אז כל אלה אכן דומים לSvendborg

אבל הקסם האמיתי בסידרה זה הפסטיבלים הרבים, השונים ומשונים שמתקיימים בעיירה,

אז הינה לכם-

היישר מ Svendborg - סטארס הולו:

ולסיום

ואז הגיע יום שישי,
ידידינו הישאלים נסעו,
השכנות ישבו בחוץ עם קפה,
וכל מה שרציתי היה לדבר - ושיבינו אותי,
ככה בפשטות,
בלי להרגיש עילגת,
בלי להתקע ולא לדעת איך לומר.
ירדתי אליהן,
וחזרתי הביתה
והתגעגעתי
רציתי לדבר.

נכון,
אני מדברת עברית עם גדעון והבנות,
ונכון יש סקייפ,
ואני מתכתבת המון בוואטצאפ,
אבל פתאום שום דבר לא היה זה.
הייתי כולי געגוע.
והשתבללתי,
ולא קיבלתי את שבת כמו תמיד,
לא הכנתי ועשיתי אוירה,
לא שמתי את 'שירי יום שישי'
רק הייתי בגעגוע.

הגיע ערב,
ושבת איננה,
כי פה,
אם לא נזמין אותה יפה,
היא פשוט לא תבוא.

טוב שיש לי  גדעון כזה,
שגם כשאני כמעט מתפרקת,
יודע לאסוף הכל,
אסף את הבנות ואותי,
ויצאנו לאכול בחוץ.
פשוט כי ככה.
והיה טעים,
ומנחם,
ונעים בפה ובלב

זהו,
החופש מסתיים לו
והחיים החדשים שלנו מתחילים באמת,
אני מחכה להם בציפיה ובחשש.

אז עד הפעם הבאה,
נשיקות ואהבה
מיכל