אביב הגיע

אחרי חודש בישראל,

אנחנו בבית כבר כמעט שלושה שבועות,

ולאט לאט אני נוחתת..

בימים האחרונים שלי בארץ, יצא שנפגשתי עם כמה חברים לשיחות שהתבררו כמאוד משמעותיות.

הראל נולדה לפני 15 שנה בדיוק,

הייתי אז בת דקה ל18.

עברתי עשור סוער של דיכאונות ומלחמות על החיים שלי,

עשור של קצוות,

של או מיטה, או עבודה פול טיים פלוס,

זה היה עשור עם המון טוב, אבל עם הרבה מאוד חושך,

ובואו נדבר על זה, הרבה מאוד ממנו, הייתי מסוממת,

על תרופות חוקיות כמובן.

לפני 7 וחצי שנים, בסוג של נס, אם תשאלו אותי,

התחלתי טיפול עם המטפלת המדהימה שלי.

זה לקח זמן,

אבל אחרי עשור של אימהות, התחלתי למצוא איזונים ועוגנים.

כשהתחלתי להתייצב, הייתי תקופה ללא תרופות,

גדעון ואני החלטנו לעשות את הצעד הכי מופרע,

לקחת 10 מזוודות, 3 בנות ולנחות מעבר לים.

כמעט 4 שנים עברו מאז.

אלו היו ארבע שנים, שקרו בהם כלכך הרבה דברים.

חלקם ברור לי שאם היו קורים בעבר הלא רחוק שלי, היו שוברים אותי לגמרי.

אבל עברתי דרך,

ארוכה, לא פשוטה.

אני חזקה היום.

ואני לא מתביישת להגיד את זה.

בשיחות שהיו לי רגע לפני שחזרתי,

הבנתי משהו משמעותי,

אבא שלי 

האהוב, הדוחף, המורכב, המשמעותי, הגדול והחזק,

היה חולה

מאוד

ואז הוא מת.

זה היה נורא

זה היה מטלטל

זה הביא איתו הרבה רגעי כאב גדולים

ורגעים מוצפים

אפילו רגעים של תהומות,

אבל כל זה,

היה ועדיין  - רגעים.

רגעים מתוך חיים טובים, 

חיים של צמיחה, של עשייה ברוכה.

האובדן לא היה הדבר הכי נורא שקרה לי בחיים.

הדיכאון הוא הדבר הכי נורא שעברתי בחיים,

והיציאה ממנו, היא הדבר הכי מחזק שקורה לי בחיים.

וכן, אל תטעו, זה לא נפסק, היציאה מהדיכאון, זה חלק מהיומיום שלי,

וזה חלק ממה שעושה אותי מי שאני.

*

לפני שנה וחצי, 

אחרי שנתיים של בהייה בחשבונות אינסטגרם מפתים,

של קריאה אדוקה של בלוגי קונדיטוריה,

וגם אחרי לא מעט נסיונות במטבח הפרטי שלי,

התחלתי ללמוד קונדיטוריה אצל אסטלה.

התכנון היה ברור,

לומדת קונדיטוריה - חוזרת לדנמרק ופותחת בית קפה בחנות שעבדתי בה.

תוך כדי לימודי הקונדיטוריה, יש כמה שיעורי לחם.

זה היה אהבה ממבט ראשון.

או אולי ממגע ראשון?! לא בטוחה..

עד סוף הלימודים, כבר הבנתי שעם כל אהבתי הרבה לעוגות,

אני הרבה יותר אופה מקונדיטורית.

חזרתי לדנמרק לעסק שלא קשור לאוכל והצלחתי קצת להתבלבל בדרך...

אז זה לקח קצת זמן למצוא מה נכון ואיך,

איך לממש את התשוקה לבצק ועדיין לא לוותר על העוגות והקינוחים,

(מי אמר איזונים?)

אבל הנה אני, ממשיכה לאיטי להגשים חלומות...

עובדת מעט במאפיית לחמים קטנה ואיכותית,

ובבית ממשיכה להתנסות במתוק.

חזרנו הביתה לפני כמעט 3 שבועות,

ישר לאביב הדני המופלא.

הכל ירוק ופורח,

מזג האויר הפכפך,

ושעות ארוכות של אור,

אביב הגיע...

*

שוב ביחד

מי היה מאמין שלראות סיטואציה כזאת יכולה לגרום ככ הרבה אושר?!

 משפחה 

יצאנו לטייל בארץ ישראל

ביקור אצל אבא

אביה וניצן יוצרות עם סבתא

עם קמה

זמן אמא-בת

ואז חזרנו הביתה....

הנוף בחדר שלנו באור הקסום של הערב

רוגלך

חוגגים עצמאות 

תמונה נהדרת שניצן צילמה

טארט חלבה עם אינסרט קפה

קרמבו

בצק פיצה

לחמניות קינמון מתוקות

הנוף מהסלון

טארטלט פיסטוק, וניל וקפה

ולסיום - דיוקן עצמי

עד כאן להפעם,

נשיקות ואהבה

מיכל