נשיקות ואהבה, מיכל.: כל העולם כולו גשר צר מאוד

והעיקר לא לפחד כלל.
חזק.
מכירים את זה, שיש משפטים שאתם מכירים כל החיים ואז ברגע אחד הם פשוט פוגעים בול?
אז זהו.
כל העולם כולו גשר צר מאוד והעיקר לא לפחד כלל.

(חיפשתי ביצוע של השיר וגיליתי ביצוע שלא הכרתי של יונינה שכידוע לכולם, אני מאוהבת בהם, אז הנה, שתהנו גם אתם-
יונינה בכל העולם כולו)

החיים שלי לא מפסיקים להפתיע, ולהתהפך ולהסתחרר,
גם כשאני בורחת מהדרמות ומתחילה למצוא את השקט בתוכי,
אני מרגישה שהדרמות רודפות אחרי,
ומכל הכיוונים.
העולם הוא גשר צר,
צעד לא במקום ואפשר להגיע למטה,
אל התהומות.
אבל כשמפסיקים לפחד... הו כשמפסיקים לפחד...
אז העולם נראה כבר אחרת.

בשנתיים האחרונות למדתי להפסיק לפחד,
למדתי שהפחד הוא מה שמערר את האמון שלי בעצמי,
שהפחד הוא זה שגורם לצעדים שמפילים למטה,
והפסקתי לפחד.
למדתי לנשום.
לחכות רגע לפני שאני נותנת לעצמי להכנס לפאניקה,
להזכיר לעצמי שאני בסדר גם כשמסביב סוער,
שאני מעוגנת,
ושתמיד, אבל תמיד, מחר מגיע יום חדש.

יום שישי,
שבוע עבר מאז הייתי בארץ.
שוב בדנמרק. אפור פה, וחשוך.
וזה מדהים עד כמה אותם תנאים חיצוניים, יכולים לייצר תחושות כלכך הפוכות,
יש ימים שהאפור סוגר עלי,
חשוך לי וזה מכביד.
ויש ימים שהאפילה הופכת לחמימות,
לנרות שדולקים בחדרים, אלו שבבית ואלו שבלב...

ושבת בפתח,
וריח של תבשילים וחלות,
ושלווה של יום שישי,
והלב נפתח.....

חשבתי שאכתוב דברים אחרים,
על הביקור בארץ,
על ההתמודדויות כאן,
אבל (כרגיל) החלטתי לשחרר,
מה שיצא זה מה שנכון..

אז אעלה תמונות ואז אלי דרכם אשתף בכל זאת.
אה, ובניגוד מוחלט להרגלי, כמעט ולא צילמתי בביקור הזה,
אז מה שמתועד פה זה קמצוץ מכל מה שעשיתי בשבוע הזה...