חוזרים לשיגרה שהיא בכלל לא שגרה,
שבוע עמוס-עמוס כשכל יום יש משהו אחר הצהרים עד שיאו של השבוע - יום הולדת 7 לניצן ביום שישי.
אבל רגע לפני שאני גולשת אל הימים העמוסים שמצפים לי,
אני רוצה לכתוב, לסמן וי,
לא על הרשומה,
אלא על זה שעברנו את ראש השנה,
ואפילו, אני יכולה לומר לעצמי בחיוך,
שעברנו אותו בהצלחה.
כשהחגים התחילו להתקרב, התחלתי שוב להתעסק בשאלה איך נחגוג אותם.
בארץ היו לי 2 אפשרויות,
לחגוג עם המשפחה הדתית שלי,
זה כולל סעודות לתפארת, תפילות, שירים שמעוררים זכרונות...
או לחגוג עם המשפחה החילונית שלי,
זה כולל ארוחת חג נפלאה ועוד יומיים של חופש ושלווה...
פה, הבנתי מהרגע הראשון, יהיה רק מה שאעשה שיהיה,
זה מעלה הרבה תהיות,
הרבה שאלות על מסורת ומנהגים,
על מה חשוב לי שהבנות ידעו וילמדו,
מה התוכן שאני יוצקת אל תוך המושג הזה 'ראש השנה'.
אז המחשבות הלכו איתנו זמן מה,
ולאט לאט גדעון ואני הצלחנו לגבש לנו חג.
התחלנו מלהקדים אותו ביום,
הזמנו חברים ישראלים שגרים בבילונד לסעוד איתנו במוצאי שבת.
הכנו ארוחת חג לתפארת, סימנים, קידוש ואפילו מיץ ענבים היה בזכות אמא שלי המלכה (אין על החבילות של סבתא-רונית)
היה ערב נהדר, טעים וחגיגי.
ליום ראשון הזמנו את השכנים לקפה ועוגה,
זה היה רעיון נהדר לחגוג עם ה'קהילה' הקרובה שבעצם מלווה אותנו ביומיום,
לשתף אותם קצת במנהגים שלנו ובמה זה בכלל אומר, ראש השנה, יום הדין, סליחות, תפילות...
מקסימים השכנים שלנו!
ביום שני, לקחנו חופש כולנו,
ואת היום הזה הקדשנו לראש השנה משפחתי.
לשופר, תפילות, איחולים, חידונים, תשליך, סיפורי תנ"ך ועוד.
היה יום מקסים, ואני נדהמת שוב, מכמה הבנות גדולות, ואיך אפשר לדבר איתן באמת.
היום חזרנו לשגרה.
זה אולי לא ישמח כלמיני אגפים קטנונים במשפחה שלנו,
אבל אותי זה משמח,
להצליח לדייק מה נכון לנו כמשפחה, לגדעון, לי ולבנות.
אני גאה בנו, בגדעון ובי,
על החשיבה, ועל מציאת הדרך.
וכן, יש רגעים של געגועים לא מוסברים, יש רגעים של בהלה מהמרחק ומכובד האחריות שהמרחק מייצר,
אבל השורה התחתונה היא, שאנחנו בסדר. אנחנו יותר מבסדר.
אז שנה טובה שתהיה (:
נשיקות ואהבה, מיכל
שבוע עמוס-עמוס כשכל יום יש משהו אחר הצהרים עד שיאו של השבוע - יום הולדת 7 לניצן ביום שישי.
אבל רגע לפני שאני גולשת אל הימים העמוסים שמצפים לי,
אני רוצה לכתוב, לסמן וי,
לא על הרשומה,
אלא על זה שעברנו את ראש השנה,
ואפילו, אני יכולה לומר לעצמי בחיוך,
שעברנו אותו בהצלחה.
כשהחגים התחילו להתקרב, התחלתי שוב להתעסק בשאלה איך נחגוג אותם.
בארץ היו לי 2 אפשרויות,
לחגוג עם המשפחה הדתית שלי,
זה כולל סעודות לתפארת, תפילות, שירים שמעוררים זכרונות...
או לחגוג עם המשפחה החילונית שלי,
זה כולל ארוחת חג נפלאה ועוד יומיים של חופש ושלווה...
פה, הבנתי מהרגע הראשון, יהיה רק מה שאעשה שיהיה,
זה מעלה הרבה תהיות,
הרבה שאלות על מסורת ומנהגים,
על מה חשוב לי שהבנות ידעו וילמדו,
מה התוכן שאני יוצקת אל תוך המושג הזה 'ראש השנה'.
אז המחשבות הלכו איתנו זמן מה,
ולאט לאט גדעון ואני הצלחנו לגבש לנו חג.
התחלנו מלהקדים אותו ביום,
הזמנו חברים ישראלים שגרים בבילונד לסעוד איתנו במוצאי שבת.
הכנו ארוחת חג לתפארת, סימנים, קידוש ואפילו מיץ ענבים היה בזכות אמא שלי המלכה (אין על החבילות של סבתא-רונית)
היה ערב נהדר, טעים וחגיגי.
ליום ראשון הזמנו את השכנים לקפה ועוגה,
זה היה רעיון נהדר לחגוג עם ה'קהילה' הקרובה שבעצם מלווה אותנו ביומיום,
לשתף אותם קצת במנהגים שלנו ובמה זה בכלל אומר, ראש השנה, יום הדין, סליחות, תפילות...
מקסימים השכנים שלנו!
ביום שני, לקחנו חופש כולנו,
ואת היום הזה הקדשנו לראש השנה משפחתי.
לשופר, תפילות, איחולים, חידונים, תשליך, סיפורי תנ"ך ועוד.
היה יום מקסים, ואני נדהמת שוב, מכמה הבנות גדולות, ואיך אפשר לדבר איתן באמת.
היום חזרנו לשגרה.
זה אולי לא ישמח כלמיני אגפים קטנונים במשפחה שלנו,
אבל אותי זה משמח,
להצליח לדייק מה נכון לנו כמשפחה, לגדעון, לי ולבנות.
אני גאה בנו, בגדעון ובי,
על החשיבה, ועל מציאת הדרך.
וכן, יש רגעים של געגועים לא מוסברים, יש רגעים של בהלה מהמרחק ומכובד האחריות שהמרחק מייצר,
אבל השורה התחתונה היא, שאנחנו בסדר. אנחנו יותר מבסדר.
אז שנה טובה שתהיה (:
נשיקות ואהבה, מיכל
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה