חופש בארץ. כולל פרוט ותמונות. ראו כי הוזהרתם.

מעל חודש לא כתבתי,

הביקור בארץ היה עמוס.

עמוס משחשבתי.

עמוס ממה שהתכוננתי אליו.

פיזית ונפשית.

ועכשיו אני רוצה לנסות לעשות סדר.

קודם כל לעצמי,

ואם כבר אז גם לשתף על הדרך.

אז מאיפה מתחילים?

קודם כל בשיר

ואז אולי מהסיכום -

בקטן - היו המון רגעים מדהימים,

בגדול - היה מתיש. מאוד.

אני חושבת שבארץ הבנתי עד כמה המרחק שומר ומגן עלי,

עד כמה אני חשופה בארץ,

רוב הזמן הרגשתי שאני מסתובבת עם שכבת עור פחות,

וכל נגיעה מכאיבה.

הייתי צריכה להגן על עצמי בכוח מכל-כך הרבה רעשים,

וזה לקח כל-כך הרבה אנרגיות...

בדמיונות שלי, 

אני 4 שבועות בארץ,

רגל על רגל בבית של אבאמא,

ארוחות משפחתיות, הליכות עם אמא, סרטים אל תוך הלילה,

יומיים שלושה בירושלים, יום בתל אביב ולילה בגולן,

פחחחחחחחחחח

לא צפיתי את זה,

את המרדף, את הלהספיק, את כל האנשים שרציתי לפגוש, את המפגשים המשפחתיים שלא רציתי ויכלתי לוותר עליהם..

היה טרוף.

כל יום כמעט נהיגות ונסיעות,

המון מפגשים כשאני כמעט כל הזמן בלחץ מהתחושה שיש עוד אנשים לפגוש.

כל הזמן תחושה שאני מאכזבת את האהובים עלי ביותר,

כולם אומרים לי 'תעשי סדרי עדיפויות' אבל באמת מתכוונים - שימי אותנו בראש הרשימה.

וכולם-כולם אנשים שאני באמת אוהבת ובאמת רוצה לפגוש ולא רוצה לפגוע,

אז איך אמורים לעשות את זה?

בסוף יצא שיש 2 אנשים שלא דיברתי איתם בכלל על להפגש למרות שהם היו בראש הרשימה,

פשוט כי ידעתי שהם יבינו. ולא ישפטו.

וזאת תחושת פיספוס...

היו רגעי שבירה,

עשרה ימים אחרי שנחתנו,

רציתי הביתה.

מיציתי. אבל ממש.

איכשהו הצלחתי לאסוף את עצמי...

אז עד עכשיו כתבתי על הקושי ונכון שכל הזמן כמעט אמרתי שמתיש לי ואני רוצה הביתה,

אבל מה בכל זאת היה?

היה טוב?

היה טוב מאוד!

נחתנו אל ים של אהבה!

דמעות וחיבוקים ואהבה טהורה של אנשים שאוהבים בלי תנאים.

אין כמו המשפחה שלי!

בערב הראשון הספקנו להיות בתצוגת הגמר של לימודי האופנה של ענת.

חוויה מדהימה של יצירות אומנות מפתיעות ומרגשות.

והכי חשוב - פגשנו משפחה ואת ענתי שלנו, הריונית ומהממת.

למחרת יצאנו ליומיים נופש משפחתי.

היה חם, ורטוב וכייף.

היו בו רגעים מעצבנים - אבל גם הם חלק מלהיות משפחה.

כבר אמרתי שאני אוהבת את המשפחה שלי?

בשבת המשפחה של גדעון באה להיות איתנו באיתמר,

הכי כייף כולם ביחד.

ראשון התחיל כמו שדימיינתי - בבית,

איכשהו נשאבתי לעשות סדרים בבית של אמאבא,

סיימתי כמו דודה טובה בבייביסיטר על אחיין מתוק-מתוק.

על הדרך ניצן העלתה חום (כי למה לא עכשיו אחרי שנה בלי?)

ושיבשה לנו את התוכניות ליום שני..

שני נוצל בכל זאת ליום עם קמה שלי האהובה.

שלישי הבנות היום עם קארין במיני ישראל

ואני- עליתי לירושלים לפגוש סופסוף את סבא ונורית, מרסל ויוני.

רביעי התחיל עם קניית בגדים להראל לבת מצווה 

(בחנות 'התחדשות' בעלי. מומלץ מאוד ודש לדפנה)

והמשיך בתל אביב עם ענתי

חמישי בבוקר ביקור של בת-שבע

ובערב יומולדת 90 לסבא-אברם

תענוג אמיתי לפגוש את הרונצקים האחרים,

דודים שלי המהממים שלצערי אני לא מספיק בקשר איתם אבל אוהבת מאוד-מאוד

שישי יציאה של כל (!) האחיות-גיסות ל'אחותי'

שבת עם עודד ואורית וטום ומתן.

אהובים שלי!!!

יומולדת 9 לאביה וגם התפרקות..

מוצש הופעה של רוחמה בן יוסף המהממת (מומלץ!)

מתנת יומולדת נהדרת לאביה וכללה הקדשה של שיר (בואי ונרקוד)

יום ראשון תל אביב עם הבני-דודים\אחים הכי אהובים שיש!!

הבנות בזמן הזה בילו עם בני הדודים מצד אבא

שני הראל החליטה לחטוף דלקת גרון.

תענוג.

טוב שהצלחתי להכניס רפלקסולוגיה עם מיטל!

בערב היה 'על האש' בגבעה.

הערב היחיד בחודש הזה שעשה לי חשק לחזור..

את המשפחה יש לי בוואטצאפ ובסקייפ,

את הגבעה כקבוצה אין לי בשום מקום..

היה כייף-כייף-כייף

שלישי, אחרי משטח גרון ומציאת אנטיביוטיקה נסענו לירושלים עד יום חמישי

רביעי כלל סיבוב בקניון וקניות לבת מצווה,

והסתיים בבילוי-בנות-משפחתי מעולה לכבוד גיל 30 המתקרב - ב'עץ ומים'.

אחד המקומות האהובים עלי בעולם.

תודה לעדי שדחפה וקבעה ולאמא, אחיותי וגיסותי המהממות

חמישי התחיל בפגישה עם המטפלת שלי (כי אני לא באמת אגיע לארץ לחודש ואצליח לשמור על שפיות בלעדיה(-;

והסתיים במפגש משפחתי מרגש מאוד,

שבהזדמנות אחרת היה זוכה לפוסט משל עצמו אבל גם הוא הלך לאיבוד בתוך העומס...

אז בקצרה-

ביום השואה חלק מהמחשבות שתקפו אותי בעקבות המרחק היו על סבא מאיר שלי ואחיו נפתלי,

שני אחים צעירים שנשארו ממשפחתם,

עלו לארץ והקימו משפחות ענק לתפארת.

עלה בי רצון עז לראות את כולנו באותו מקום,

להתרגש מהביחד המנצח הזה.

התחלתי לגלגל מפגש,

קבעתי תאריך,

והיו לי פנטזיות מסויימות שלא ממש קרו, על איך המפגש יראה.

רציתי מאוד,

אבל לא היה לי באמת פנאי להתעסק בזה,

הביקור הקרב בארץ ואירגון הבת מצווה,

היו עומס מספיק.

אחרי שנחתנו הרגשתי שזה לא פה ולא פה,

שנקבע משהו מאוד מעורפל.

ועד הרגע האחרון הייתי על סף לבטל...

לא ידעתי מי יבוא וכמה,

ביומיים האחרונים זרקתי על אמא את התאומים הסופיים.

ואז הגיע יום חמישי,

נפגשנו בפארק הלאומי רמת גן,

המוני צאצאי משפחת שטרן.

עבורי היה מרגש עד דמעות.

שמחה שלא ויתרנו.

בלילה,

אחרי שחיכיתי לו שעה וחצי מרגע שנחת,

יצא גדעון בשערי נתב"ג!

ה ת ג ע ג ע ת י 

ההבנה הכי מפתיעה שלי מהשבועיים וחצי בלעדיו,

היתה כמה הוא חסר לי.

ככה בפשוט.

לא כי אני צרכה אותו לעזרה טכנית,

לשמחתי הבנות שלי גדולות לדאוג לעצמן...

אני צריכה אותו פשוט כדי שיהיה איתי.

ככה בפשוט.

והאמת? זאת תחושה נהדרת לכבוד יום הנישואים ה13 שחל באותו היום (בתאריך לועזי)

שבת משפחתית באיתמר (מינוס הגולנצ'יקים)

א ו ה ב ת את המשפחה שלי!!

ראשון, שני ושלישי היו חוויה משפחתית מדהימה של הכנות לבת מצווה.

אחיינים שלי פשוט מדהימים!!

הכינו אוכל, סידרו את החצר ופירפרו בלי סוף.

וגם אחים שלי וגיסים שלי,

כולם היו באמת-באמת מגוייסים!

והתוצאות היו בהתאם...

אבל על הבת מצווה אני כן אכתוב פוסט נפרד...

רביעי התחיל בביטוח לאומי והמשיך בלילה זוגי בעין כרם.

13 שנה נישואים ראויים לציון!

חמישי סידורים,

הגעה לאפרת ואז מפגש עם חברים מתוקים ואהובים שאין-דברים-כאלה

שבת משפחתית באפרת,

הרבה כייף, אנשים אהובים וגם תחושות מעורבות..

מוצש נפרדנו מגדעון בשדה התעופה.

ראשון שני, היו נראים כמו שראיתי בדימיונות שלי....

נחת בבית של אבאאמא.

ראשון היה ערב משפחתי נהדר

(משחק בת מצווה על הראל, סרט לילדים וארוחת ערב משובחת במיוחד למבוגרים)

שני ארוחת בוקר עם מי שבסביבה,

ואחכ הספקתי גם עיסוי משובח (תודה עדי!)

וגם רפלקסולוגיה (מומלץ!) וקפה עם מיטל שאני אוהבת כל-כך.

והספקתי לסיים את הביקור בארץ עם סרט אל תוך הלילה עם אמא...
להיתראות

בין לבין היו גם המון מסיבות פיג'מות לבנות,

חלקם בבית של סבתא וחלקם בבתי הדודים,

היו טיפולים שלא נכנסו לפרוט ועוד מפגשים קטנים עם אנשים אהובים,

מסתבר שאי אפשר להכניס הכל,

אפילו לא לפרוט בבלוג...

התעייפתם?

עכשיו תחשבו איך זה עבר עלי.........

וזה בלי אף מילה על מערכות יחסים, אינטריגות, ביקורת וריקושטים...

עכשיו אנחנו שוב בבית.

כשהגענו חיכו לנו בכניסה פרחים מהשכנים.

ושקט לי ולנו.

וזה טוב

עכשיו נשאר ללמוד מכל זה לביקור הבא..

אז עד לפעם הבאה,

ים של אהבה 

מיכל