שבועיים

שבועיים לא כתבתי
כלכך הרבה קרה
אבל הנה יום רביעי הגיע ושוב יש קצת זמן לנשום,
אמנם רשימת ה'צריכים' שלי (המכונה בלעז to do list) ארוכה
אבל לפחות יש לי יום בלי לימודים..
אז אני סופסוף כותבת,
מקווה שהבקרים של ימי רביעי יהפכו להיות הזמן הקבוע שאכתוב בהם... נראה.

נתחיל ביום רביעי שלפני שבועיים,
(היום בו העלתי רשומה בפעם האחרונה)
סיפק לי חווית הגירה מטלטלת.
זה בסדר לכתוב על זה במרחק של שבועיים,
אבל זה לא היה נעים בכלל.

מעשה שהיה כך היה,
בבתי הספר של הבנות נקבע אחהצ משפחתי להכנת קישוטים לחג המולד
(המכונה בדנית יול JUL)
גדעון הלך עם הראל ואני הלכתי עם אביה וניצן.
הגענו לבית הספר,
בית הספר היה הומה ועמוס ביותר.
הבנות הורידו מעילים ועברו לנעלי בית,
על הכיתה של ניצן היה שלט המצביע למעלה,
מי יודע מה הכוונה?!
לא אני.
עלינו לכיתה של אביה(קומה רביעית) - היא היתה נעולה.
מבולבלות ומתוסכלות מעט מצאנו מישהו שהסביר לנו שמתאספים בחצר,
נעלנו נעליים ויצאנו החוצה כדי לגלות שכולם בדיוק נכנסים,
נזהרנו לא להדרס על ידי ההמון וחיפשנו מישהו מוכר,
לרגע אחד הופיע קרן אור בדמות המורה של אביה,
נכנסנו אחריה, הורדנו שוב מעילים ונעלים ו... כן! בינתיים היא נעלמה!
הבנות התחילו להעלות השערות,
אולי עובדים באולם - אז הלכנו לאולם,
אולי בספריה - הלכנו לספריה,
אחרי כ 20 דקות של שיטוט חסר תוחלת במסדרונות בית הספר,
אני כבר מתקשה להסתיר את הדמעות והתסכול,
מציעה לבנות שפשוט נלך הביתה.
בדרך למלתחות - לנעלים והמעילים,
פגשנו ילד מהכיתה של אביה שכיוון אותנו למקום הנכון,
שם כבר הסבירו לי איפה הכיתה של ניצן,
את השעה הבאה העברתי בין 2 ילדות בכיתות שונות,
בוכה במדרגות בין כיתה אחת לשניה...
איכשהו לאט לאט נרגעתי,
וגם גדעון (ששמע את מצוקתי) והראל חתכו מבית הספר שלה והצטרפו אלינו...

אז פעם ראשונה שהיתה לי חוויה כזאת ושרדתי כדי לספר (:

אה והחלק הכי משעשע - הבנות ממש נהנו(((:
העדות בתמונות

ביום ראשון שלאחר מכן,
נפגשנו אצל השכנים בקומה מעל,
לארוחת-חג-מוקדמת של דיירי הבניין,
היתה חוויה נהדרת,
חוץ מהאוכל,
היה גם משחק כייפי עם המון מתנות,
חברה טובה,
וגם דרך נהדרת להעביר את הזמן עד שענת תגיע (-;
סהכ ישבנו שם משהו כמו 5 שעות (!!!!)
אם תשאלו אותי, קצת ארוך מידי,
בעיקר למי שלא דובר דנית,
אבל היה שווה

עוד מתאספים

ערמת המתנות המכובדת

הראל ואביה עם גמדי השוקולד הענקים שזכו בהם במשחק

חלק מהאנשים התחלפו במהלך היום..

בערב,
הפתיעה את דנמרק סערה,
מין משהו בסגנון טורנדו קטן שחלף לרוחב המדינה,
המטוס של ענת התעכב עוד בארץ,
והיא נחתה ישר אל תוך סערת הרוח,
פחדנו שמא הגשר לאי שלנו יסגר (נסגר לתנועת רכבים)
שיסגרו את קווי האוטובוס והרכבת המקומיים,
ואיכשהו,
למרות העצים שנפלו על המסילות והכבישים-
היא הגיעה!!

אין לתאר את האושר!

היה שבוע מופלא!
מהשיטוטים בחנויות, יד שניה ועיצוב, (ברור, לא?)
ועד הטיולים,
האוכלים,
השיחות,
ההסתלבטות על הספה,
העבודה על פרוייקט הגמר בעיצוב אופנה,
השוקו עם הבנות,
הכל הרגיש ככ טביעי וחסר מאמץ,
הרגיש כל-כך נכון כשענת בסביבה,
לא זכרתי שזה עד כדי כך,
אבל מסתבר שחברות טובה,
היא כזאת. שככ נעים ונוח ופשוט בה.

ברביעי-חמישי גם הלינה הצטרפה,
בכלל היה שמח (:

אין כמו להיות עם משפחה

קופאים בנמל

שימו לב אל המעבורת שבדיוק עוברת

סורגים

מבקרים אצל נפחית זכוכית

הלינה מצטרפת לחגיגה

ארוחת בוקר ישראלית

ענת נסעה במוצאי שבת
והשאירה אותנו עם חור בלב..
היה לילה עצוב עם הרבה בכי (בלי להסגיר שמות (-;
לקחנו את יום ראשון להתאוששות
והינה כבר בא חנוכה!

סינר מתנה מfarmor

החנוכיה המקסימה היא מעשי ידי קארין חמותי המוכשרת

בין לבין,
היה לי גם מבחן ראשון בדנית,
היה מעולה,
תודה ששאלתם.
ממשיכה ללמוד במרץ

החושך ממשיך להשתלט על רוב היממה,
כשיוצאים בבוקר לבית הספר חשוך,
גם כשמתחילים בשמונה עדיין חשוך,
אבל עוד שבועיים מגיע היום הקצר וממנו זה רק ילך וישתפר..

ניצן יוצאת לבית ספר

הכיתה שלי. ראו את החושך בחלונות

בבית הספר, בחצר שלנו, ובכל העיר,
מתכוננים לחג,
בית הספר:

החצר:

העיר:

וחוץ מהאור המלאכותי המקסים
הטבע כרגיל עושה את שלו..

אז עד לפעם הבאה,
חנוכה שמח!
שנוסיף כולנו המון אור,
כי כל אחד הוא אור קטן וכולנו אור איתן

נשיקות ואהבה, מיכל