הביקור (בהמון תמונות) ועוד (בכמה חלקים)

חלק א- הביקור

זהו נגמר,

ושוב אני באה לסכם ונשארת ללא מילים.

למזלי,

הפעם, שחררתי את הצורך לצלם והטלפון שלי היה אצל עדי לא מעט,

התוצאה היא כמובן- עשרות תמונות,

ניסיתי לבחור עבורכם את הטובות ואת אלו שמשתפות בחוויה שלנו,

ככה נוכל לעבור את השבוע הזה יחד-

קצת מילים, הרבה תמונות (:

אז אחרי ערב של ציפייה,

ירדנו נרגשים אל תחנת הרכבת

בדרך הקצרה עד הבית, אלומה הספיקה לשכוח שהיא לא פגשה את הבנות כמעט 5 חודשים..

החלטנו מראש שכל אחת מהבנות בוחרת יום שבו היא לא הולכת לבית הספר ומבלה עם האורחות החשובות,

אביה היתה הראשונה להישאר,

כך שהתחלנו בלקחת את ניצן לבית הספר

התארגנו בנחת 

ויצאנו להשוויץ בסביבה

אין, פשוט אין בעולם כמו אמא שלי

היה כייף לגלות שלעדי יש יד מספיק ארוכה לסלפים שווים (-;

אמא קנתה לי מעיל פוך שווה בחנות וינטאג' השווה שמתחת לבית שלי

ועדי ואני יוצאנו להתחדש בו

אחר הצהרים החבורה יצאה לקניות וטיולים ואני התפנקתי עם אלומה על 'פיטר הארנב'

מה עוד צריך?

לסיום היום,

הבנות פינקו את עדי בעיסוי בהמון ידים

למחרת היה היום של הראל

הראל ועדי יצאו לטיול בזמן שסבתא בישלה לשבת (אני לא מצליחה להיזכר איפה אני הייתי בחלק הזה!)

רגע לפני שבת

אחד הדברים הנהדרים שסבתא הביאה (חוץ ממכתב קורע-מצחוק של עצם אחיין שלי)
זה את שלושת הספרים הראשונים של הארי פוטר,
מכיוון שממש לאחרונה סיימנו לקרוא ביחד את סדרת 'האסופית',
הארי הגיע ממש בזמן

יום ראשון יצאנו לטיול המסורתי עם השוקו בתרמוס 

ואחר הצהרים, יצאנו רק אם ו2 בנות לטיול שקיעה ארוך ומהמם (המצלמה היתה אצל עדי, ככה שבאמת שהשתדלתי לבחור את המיטב מתוך המווון תמונות..)

 את העץ הזה תמצאו באחת הרשומות הקודמות, צהוב לגמרי..

                                         
יום שני היה היום של ניצן,
שלמרות שהיה קר, לא ויתרה לנו ולקחה אותנו על דרך החוף המהממת עד Christiansminde

 אלה מיועדות למי שאמר שאין כמעט תמונות שלי בלוג
                                 

הימים עוברים מהר מידי ועוד רגע נגמר....

קצת בבית

קצת בחוץ  

ביום שלישי סבתא ואני יצאנו לפגוש את הראל בדרך חזרה מבית ספר-

תעדתי את הפגישה המרגשת--

האמצע מעבר החציה (((-:

תכלס זהו...
הערב האחרון עבר בארוחה משובחת (עם שאריות לכל השבוע)
קניות (סבתא לא תסע בלי למלא לנו את הבית בכל טוב)
ואריזה כמובן (לב שבור)

תמונה לסיום

ועוד אחת

כמעט אחרונה 

דמעות פרידה

ושוב שגרה

אז איך מסכמים?

היה נהדר.

היה לי במינון מדוייק.

ובצפיפות נפלאה.

היה ממיס,

כי כשאלומה מדברת (וזה קורה המון) אני הופכת לשלולית דביקה,

היה טעים,

כי מסתבר שהאוכל של אמא נשאר תמיד האוכל של אמא.

היה לי מצחיק, 

כי כשמשהו מצחיק את אמא שלי, זה הכי מצחיק בעולם.

היה לי מפנק, 

כי פעמיים ישנתי בבקרים (תודה עדידי!)

ואולי בכלל,

למרות שתמיד אני מנסה, לא לכל דבר צריך למצוא מילים.

אולי צריך רק לזכור ולנצור את התחושות.

חלק ב - חג המולד בפתח 

טוב, בכל זאת גדלתי באיתמר ואני גם הבת של הרב

אז אני חייבת לפתוח בהתנצלות,

כן-כן, אני יהודיה גאה,

גם אם אני מתכוונת להנות מאווירת החג ברחובות.

(ובקרוב אולי גם תבוא רשומה עם מחשבות על השפעות המנהגים והדתות זו על זו)

אז עוד יותר מחודש חג המולד,

אבל מסתבר שהוא בעצם כבר פה,

כי חג המולד זה לא רק החג עצמו אלא גם תקופת ההכנות וההתרגשות שלקראתו.

אם תשאלו אותי,

זה מין הסתם בעיקר עיניין כלכלי, תעשייה אדירה שמוכרת ים של שטויות לחג ולתקופה שלפניו,

אבל אף אחד לא שאל, אז אני אשתוק (:

החלטתי לתעד את החודש וחצי הקרובים בתמונות,

ופעם בשבוע או שבועיים להעלות לבלוג את העיר המתקשטת 

אז נתחיל בקטנה--

חלק ג - להיות בקשר

לאחרונה יצא לי להתכתב עם כמה חברים וחברות,

ומסתבר שלא מעט מהחברים שלי קוראים בבלוג ולכן מרגישים שאנחנו בקשר..

אז נכון שממש (!!) משמח אותי שקוראים אבל אם לא תגידו אני לא אדע (:

אני יודעת שלא כולם מצליחים להגיב,

בגדול אם אתם נמצאים בחשבון הגוגל שלכם אין סיבה שלא תצליחו להגיב,

אני שמחה לתגובות (:

ותמיד אפשר לכתוב לי למייל mikeron21@gmail.com

וגם בוואטצאפ אני זמינה (מי שרוצה את המספר הדני שלי, שישלח לי מייל ואני אחזור אליו)

ואני ממש ממש אשמח להיות בקשר עם אנשים שאני אוהבת (:

חלק ד - רשתות חברתיות

משתפת בפוסט הפרידה שלי מהפייסבוק:

כמעט חודשיים מאז שחזרתי לפייסבוק לנסיון נוסף,

תובנות?

רבות.

העיקרית- עדיף לי בלי.

היה כייף 'לפגוש' שוב חברים,

לקרוא פוסטים ישנים שלי מלפני שנתיים ושלוש וארבע,

לעקוב אחרי כלמיני דפים, מעניינים, מצחיקים, יפים.

היה עצוב לחוות את השנאה והקיצוניות שבחברה הישראלית,

בעיקר כי אני מסרבת להאמין שככה זה במציאות.

אני חייה שנים רבות על קו התפר הדק והעדין

וגם אם לפעמים אני עייפה מלעמוד על החוט

וגם אם טסתי עד דנמרק כדי שיהיה לי קצת שקט מזה,

אני עדיין מאמינה שאנשים הם אנשים בכל מקום,

שרב הדומה על השונה.

שישראל המורכבת, היא מדינה שיש בה הרבה מאוד טוב,

ושלראות רק את הרע, זאת בחירה.

אבל בעיקר הבנתי,

שלי זה לא טוב,

הוירטואליה הזאת,

משאיר אותי בסוף היום עם כאב לב עמום..

ולכן, אני שוב פורשת,

אולי לתמיד, אולי לא, ימים יגידו.

אבל לכבוד הפרישה שלי מהפייסבוק,

החלטתי לפתוח אינסטגרם,

תמונות זה כייף גדול (:

אז מוזמנים לעקוב gold.michal

הנה לכם טיזר להמשך

נשיקות ואהבה, מיכל