מכתבי השלוח
מסילת חיי
געגועי
הד תפילותי
5 חודשים בדנמרק
משהו בשקט ובניחוחות
שבחיים שלי כרגע
מאפשר לי לחשוב
לנסות להבין את השינוי בחיים שלי
אולי בעיקר כדי שאוכל לשמור
על הטוב הזה
שאצלי בפנים
כי שירי הוא עלה ברוח
הנידף, השכוח...
...עלטה סביב
הלוואי שאתה מקשיב
אולי אולי אולי
אתה בא והולך אלי
ההסטוריה שלי
הקרובה יותר
והקרובה פחות
מלאה שקים-שקים של כאב
נסיונות אינספור לשרוד
נסיונות רבים להפסיק הכל
ועכשיו- שקט
אתמול נתנאל,
אחי הגדול והאהוב,
שלח לי קטע
שכתב בארי חזק
(שנהרג ביום כיפור)
"כבר אמרתי לך פעם שהשחור הוא הביטוי העמוק ביותר לגבי בני-האדם.
נולדנו לעצב, נולדנו לאהוב בשפתים רוטטות מבכי.
אני הייתי מלאכה קלה לאלוהי,
אני אוהב את העצב-ואינני מורד בו"...
האינסטינקט הראשוני שלי
היה להתנגד
עייפתי מהעצב
אין לי עיניין שיהיה לו חלק משמעותי בחיים שלי
אבל אז קראתי שוב
ושוב
והתדיינתי קצת עם נתנאל
והמשכתי לחשוב
וללכת עם המילים
ועם מה שהן עושות לי בבטן.
אז אחרי 5 חודשים בדנמרק
אני יודעת שיש דברים שלא לגמרי ברור לי
איך הם קורים
למשל זה שאני קמה ב6:30 בבוקר
בקלות-יחסית-לעצמי.
אבל יש דברים שאני פתאום מבינה,
הפסקתי להלחם
למרוד בעצב.
אני רואה אותו ואת הכאב
אני מקבלת אותם
נותנת להם מקום
מבינה שהם חלק
רק חלק
הם לא הכל
ארזתי את התותחים הכבדים-
החרדה, הדיכאון, השיתוק
ופתאום יש כל כך הרבה מקום
וכל כך הרבה שקט
אין איום מתמיד
מפני סכנה גדולה
יש קבלה
חמלה
ומקום שמאפשר להיות
לנשום
ולעבור הלאה
בדרכי הולכים איתי
נופים וניגונים
ופנים, פנים
אתה בא והולך אלי
....
כי שירי הוא משב הרוח
חלוני הפתוח
מעיין כוחי, צחוק ובכי
קץ יסוריי
אתה בא והולך אלי
(שלום חנוך)
לסיום- תודה ליולי.
שלמדתי איתה וממנה.
והחיים שלנו בתמונות :
 |
| ביקור של פנינגוואק ויונה המתוקים |
 |
| בדרך לבית הספר עם חלון ראווה מקושט |
 |
| אחה"צ בבית |
 |
| מכינים חנוכיות מחימר |
 |
פיקניק |
בנוסף לבית,
יש גם הרבה חוץ
חוץ יפיפה ומהפנט
האור פה אחר מבארץ
ואני מצלמת הרבה
הרבה יותר מידי
מנסה לסנן...
 |
| כשהגשם על החלון, והשמש הופכת את הטיפות ליהלומים מנצנצים על החלון... |
נשיקות ואהבה,
מיכל
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה