יום שלישי, 6 באוקטובר 2015

חגי תשרי

אז איך חוגגים את חגי ישראל כשנמצאים אי-שם מעבר לים, בעירה קטנה, שאין בה בית כנסת, או אוירה, או יהודים...?
מאלתרים מסתבר(:
בשבועות שלפני ראש השנה,
זה העסיק אותנו לא מעט,
איך עושים את זה?
איך עושים את זה נכון?

אז קצת חשבנו מראש
קצת זרמנו עם מה שעלה
והינה לכם סיכום של מה שיצא(:

התחלנו מלהודיע להית הספר שבחודש הקרוב הבנות יעדרו הרבה(:
המשכנו מלהזמין את אחד משני הישראלים שגרים בעירה, ומשפחתו לערב ראש השנה,
התארגנו על סימני החג,
הכנו אוכל בשפע כמיטב המסורת,
היה לנו ערב חג לתפארת
ואפילו מישהו זר לדבר איתו עברית...


בראש השנה,
שמענו תקיעות שופר באינטרנט
עשינו תשליך בתוך הבית (ירד גשם) :
כל אחד כתב על פתק מה הוא רוצה להשליך ושרפנו את הפתקים.
כמובן שגם אכלנו, שרנו וחלקנו איחולים



יום כיפור היה חוויה מיוחדת
החלטנו שעושים 'צום-מסכים'
סגרנו בארון את הטלפונים, המחשב והטאבלט.
בערב החג,
דיברנו קצת על תפילות, ברכות,
ובעיקר על סליחה,
על המשמעות של בקשת סליחה,
על המשמעות של לסלוח.
היה לי מדהים לגלות כמה הבנות שלנו כבר גדולות ובוגרות,
ושאפשר ממש לנהל איתן שיחות מרתקות.
למחרת,
גדעון קרא ותרגם לנו את קורות החיים של אבא שלו,
שכתבה סבתא שלו אחרי שהוא נפטר.
בהמשך היום שקענו כל אחד לספר שלו...


יא בתשרי
אזכרה לאבא של גדעון
יום שבו המרחק נוכח




את סוכות התחלנו במפגש ישראלים,
הפעם אצל הישראלי האחר שגר פה,
היתה סוכה!
זה היה תענוג,
איכשהו בסוף הערב גיליתי שלמרות שזה היה מפגש ישראלים, רוב הזמן דיברתי אנגלית...


החג המשיך אצלנו בבית, בסוכה מיוחדת במינה




ביום רביעי היה לנו ביקור-משפחתי-נפלא שנוצל ליום-הולדת לניצן בת ה-6







לסיום החג,
הוזמנו לזוג מעניין ביותר,
שהחצי הגברי שבו, החליט בגיל מבוגר - להתגייר!
היה קידוש, היה חלות, וחבורה נעימה שגם בה היה קצת עברית...!

אז מה היה לנו?!
היה חגיגי!




ועוד כמה תמונות מאצלנו






מפסלות באבנים אצל המארחים משמחת תורה

חניה שהשתבשה בכיכר העירה

בחצר בית הספר 


ומילה נוספת,
התלבטתי אם לכתוב על מה שקורה בארץ,
פיגוע ליד הבית,
נחמיה לוי, שהכרתי לפני 20 שנה, נרצח,
ואני פה.
ומה?
אז לא,
אני לא אכתוב
כי אני רחוקה
וטוב לי המרחק הזה
בריא לי המרחק הזה
אני זקוקה למרחק הזה
לסתיו הזה
לרוח, לגשם, לשקיעות, לזרות הזאת,
נכון לי

אני מתנצלת בפני האנשים שקוראים את הרשומה הזאת כשהם בלב הסערה,
אני יכולה להבין אם זה לא נוח לקרוא אותי בימים כאלה.
אני שולחת מפה קצת שלווה.

נשיקות ואהבה
מיכל













אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה