ככה זה טוב

אני מרגישה את זה זוחל לידי
חוזר בחזרה לתמונה
זה לא משהו שאפשר לראות בברור
אבל אני כבר כמה ימים יודעת שהוא כאן בסביבה

הכל בסדר עכשיו
הרבה זמן עבדתי להכניס אותו לחיים שלי
איזון
לוותר על הקצוות
לחיות באמצע
לחוות טוב - בלי להיות בהיי
לחוות רע - בלי לרצות למות

והנה,
אחרי 4 חודשים נורמלים להפליא
אני יודעת שחוסר האיזון שוב מנסה למצוא אצלי מקום
אני מרגישה אותו קרוב כבר כמה ימים
בדברים קטנים

ולפני יומיים כתבתי למטפלת שלי
לראשונה מאז שנסענו.
כתבתי שהכל טוב-
ורק רציתי לעדכן.
עכשיו אני מבינה
שמשהו אצלי
כבר ידע שהוא פה

אז מה עכשיו?
עכשיו לראות אותו
לתת לו מקום
לשאול אותו מה הוא עושה פה
ולאפשר לו ללכת
כי עדיף לי בלעדיו

וגם לכתוב על זה
כי
בדיוק בדיוק כמו שאני ככה זה טוב
כשאני שלמה לא חסר בי דבר
ומותר לי אותי לאהוב
(קישור לשיר)

וגם
מותר לי לומר בקול רם
אפשר לחיות עם הפרעת אישיות גבולית
גם אם לפעמים זה כואב
ואני?
אני כבר לא מתביישת

סיפורים מהחיים בכמה פרקים

שיר רקע לרשומה סיבה טובה

פרק א - חג שמח

אתמול היה חג נפלא!
חג לפגוש-את-החברה-הכי-טובה-שלי-לשבת-שעות-בנחת-ולדבר (בעברית!!)
חגיגה אמיתית!

קמתי לבוקר שמשי ויפה
ועשיתי טעות של טירונים (או לא של טירונים - טלי עשתה טעות דומה)
נתתי לשמש להטעות אותי ולבשתי סתם מעיל ולא את ה-מעיל. החם והשווה.
לא נורא.

עליתי על רכבת ונסעתי לי לעבר העיירה סליילסה - Slagelse
העיירה שטלי ואני החלטנו שתהיה 'אמצע הדרך' שלנו
בין קופנהגן לבין סבנדבורג.
הרכבת עוברת בדרך מעל המיצר (Storebælt)
ואני חייבת להודות שלמרות שעשיתי את הדרך הזאת כבר כמה פעמים,
היא עוצר נשימה בכל פעם מחדש.
נסיעה של קילומטרים מעל הים.

צילמתי את הגשר כמו שרואים אותו מהרכבת רגע לפני שעולים עליו...

סליילסה

בישראל,

לטלי ולי,

היה בית קפה קבוע,

עם שולחן קבוע,

אנחנו נאמנות מאוד,

גם כשהאוכל לא מצדיק את זה (-;

אז כמנהגנו,

אימצנו בית קפה גם בסליילסה

(זה נקרא ששתינו בתמונה כי אני במראה)

אחרי שעות של פיטפוטים 

יצאנו במשימה - למצוא את בית הקברות היהודי של העיירה.

מסתבר שיש כזה!

כמה חבל שהוא היה נעול

כמובן מי שמכיר אותי,

יודע ששערים נעולם מעולם לא הרתיעו אותי,

עליתי מעל השער,

קפצתי פנימה -

וגיליתי שיש כניסה דרך בית הקברות הנוצרי הצמוד.....

מרגש.

בית קברות יהודי

בעיירה באמצע דנמרק

15 קברים 

8 מצבות

ישנות-ישנות

מה הם עשו פה???

חיו כיהודים?

אם כן, איך?

אם לא, למה הקבורה הנפרדת?

שאלות, תהיות ומחשבות על ההיסטוריה שלנו...

אחרי עוד קפה וגם עוגה,

נפרדנו עם טעם לעוד

וכדי שהיום יסתיים ממש בטוב,

היה נפלא לגלות שלמרות שיום ראשון, ולמרות שהיה כבר כמעט 18:00 

החנות האהובה עלי בתחנת הרכבת באודנסה Odense

(בעצם בדנמרק בכלל)

רק חבל (או מזל) שאין אותה אצלנו בעיר.

היתה פתוחה!! טא-דה!

Søstrene Grenes

(דמיינו לבבות בעינים)

פרק ב - מסתבר שמתרגלים לקור!

אני זוכרת בוקר קר במיוחד,

לקראת סוף הקיץ,

בתחילת שנת הלימודים,

יצאנו לבית הספר ופשוט קפאתי!

זאת היתה הפעם הראשונה שהיה לי קר כל-כך,

הצצה מהירה לתחזית גילתה לי שאנחנו על 10 מעלות 

(ומכיוון שלא היה לי מדחום, אני מרשה לעצמי לומר - בערך)

מאז,

כשאנחנו יוצאים בבוקר,

המעלות נעות בין 7 ל10,

בימים של 12 - אני מוצאת את עצמי במעיל פתוח...

כמובן שלמדתי מאז,

שאין דין 9 מעלות ביום שמש 

ל9 מעלות ביום שבו מטפטף בלי הפסקה.

למדתי שימים עם 15 מעלות הם ימים חמימים+.

ונזכרתי איך היה קר כשהגענו לכאן, ביוני,

אז היה קצת פחות מ20 מעלות....

למדתי גם שלילדים קר פחות,

או לפחות לילדות שלי...

(הבוקר. 7:30. 7 מעלות)

למדתי שהדנים לא מפחדים מקור ומגשם - וכדאי שגם אני אלמד את זה...

ולמדתי שהכי כייף, כשקר, לצאת לנמל עם תרמוס עם שוקו...

עוד פרק על סתיו

אז נכון,

כבר התפייטתי על הסתיו..

אבל הוא עוד פה!

מה אמרתי?! 'עוד פה'?!

התכוונתי - הוא בשיאו!

והוא יפיפה!

והוא עושה לי שירים ופרפרים בלב!

ואני מטיילת לי,

מנסה לצלם,

לשתף אתכם..

ולא משנה כמה תמונות כבר יש לי (הרבה)

אף תמונה זה לא 'זה'...

הכנות לחורף - גוזמים עצים לאורך שביל הצמוד לים

דש מהברבורים

פרק קצר - בבית

יש לנו לא מעט זמן משפחתי,

מזג האויר הקר,

משאיר אותנו לא מעט בתוך הבית,

זה מאפשר לנו להיות יחד

לשחק ולהשתטות

מגידות עתידות (זה מה שכתוב על הכתרים)

 מדבקות זה להיט!

וסתם 'רבעיות'

 רגע לפני סיום.
לפני כשבוע נחתה אצלנו חבילה גדולה,
מלאה בבגדים מנורית שלנו האהובה!
צהלות השמחה של הבנות
בשילוב עם הסנפת הבגדים וקריאות 'יש לזה ריח של נורית'
וכמובן הבגדים השווים -
שימחו אותנו מאוד-מאוד!!
אז תודה גם פה!!!!!!

ולסיום,

שלא תחשבו שאני כל היום רק מטיילת ומצלמת לכם עצים צהובים,

הינה עדות מצולמת לזה שלפעמים אני גם לומדת דנית (-;

אז עד לפעם הבאה,

נשיקות ואהבה, מיכל

פולניה זה כאן

כמו פולניה טובה,

אני חשה צורך לשתף את העולם בבנותי המוכשרות:

תערוכת ציורים של אביה

ממליצה בחום להסתכל על הפרטים בציורים:

 ואיך לא? דיוקן עצמי:

עיצוב אופנה:

אצל אביה, גרביים בודדות, פיסות בדים וגם דפים ווואשי טייפ,

הופכים לבגדים לברביות (וזו רק טעימה):

ועכשיו,

הדרכה מצולמת של הראל להכנת חלות

ובסיום התמונות - בונוס! הדרכה מצולמת בוידאו שהראל ערכה בעצמה

(ככה שאם אתם צופים ברשומה הנל מהנייד - אני ממליצה לעבור למחשב על מנת שתוכלו לראות את הסרטון)

יש במה להשוויץ (: