כבר נושרים העלים בשדרות וגנים
כבר רוכבות במרום שיירות עננים,
וכוכב אחרון שם נחבא אל כליו -
סתיו...סתיו...סתיו...
כבר יצאו לדרכן אחרוני ציפורים,
ונשאו הן איתן אחרוני השירים,
ופורט רק הרוח באלפי מיתריו -
סתיו...סתיו...סתיו...
מפליגות אוניות בימים רחוקים,
מפליגות, מפליגות אל האין אופקים,
נאבק, לא יכול עוד הים לגליו -
סתיו...סתיו...סתיו...
השיר המקסים הזה שכתב משה חלפי
מתנגן לי בראש בשבוע האחרון
בחרתי לא לשים את כולו
סוף השיר הופך את השיר לנוגה ועצוב
ואצלי בכלל לא עצוב
אני הולכת ברחובות
ושרה לי בלב
הסתיו כבר כאן
וזה מקסים לראות איך זה קורה
מצד אחד זה מרגיש בבאת אחת
כשאמא ונורית היו פה לפני שבועיים עוד הכל היה ירוק
ומצד שני אני ממש מרגישה את התהליך
איך זה התחיל בשינוי בצבע המסגרת של עלים
ולאט לאט יותר ויותר עלים מצהיבים
צמרות העצים שמול הסלון מתקרחות
יש בזה קסם
כשעברנו לגבעה
הרגשתי את החיבור לעונות השנה
בצורה מפעימה
הכרם מול הבית
היה בשבילי כמו אויר לנשימה
נשמתי אותו בכל מצב אפשרי
ראיתו אותו בשיאו עם אשכולות ענבים
ראיתי אותו בשעת בוקר מוקדמת עת בוצרים אותו
הייתי איתו כשמשב רוח החל להשיר את עליו
כשהיה ערום בחורף הקר של הגבעה
הייתי שם כשטבע בשלג
כשהחלו ניצנים לפרוח בו
כשהשריגים עלו וצמחו
נפעמתי מיופיו הפראי
ומזה המסודר - אחרי ששמואל זמר אותו במסירות
חייתי אותו
בניתי מולו סלון עם חלונות גדולים
ועזבתי אותו
את הכרם שלי
באתי לדנמרק
לא הרגשתי בחסרונו
עכשיו בא לי סתיו פתאום
ואני נושמת את החיבור לטבע מחדש
נושמת את הרוח הקרה
(חכי חכי מיכל, החורף עוד לא התחיל)
מחייכת לעצים הנושרים
מתלהבת מהגשם
(חכי חכי מיכל, החורף עוד לא התחיל)
מהשמש שבאה מיד אחריו
ומייצרת מראות מרתקים
יש לי שיר בלב
לפני מספר ימים התעוררנו לבוקר אפור
(עכשיו זה כבר יומיומי)
הלכתי עם הבנות לבית הספר
וליוויתי את אביה עד לכיתתה בקומה הרביעית
שם בחלונות נגלה לעיני מרחוק - אור
וקול זיכרון ישן החל לנוע ממעמקי הבטן
'כשהנשמה מאירה - גם שמים עוטי ערפל, מפיקים אור נעים'
ושיר לסיום סתיו ברחובות עובר
שבת שלום לכל יקרי הרחוקים
נשיקות ואהבה
מיכל
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה