הגשם התחיל בדיוק כשרציתי שנלך לים
ל'תשליך'
הוא לא מפסיק כבר כמה שעות
אני טובעת בריקנות
ראש השנה בשיאו
לפחות אמור להיות
ופה אין חג
ובלב שלי חול
ראש השנה בשיאו במקומות שבהם יש לו מקום
ראש השנה בשיאו אצל אנשים שמזמינים אותו, מכבדים אותו, חיים אותו, חוגגים אותו.
פה הוא לא נמצא.
אני מחפשת בלב מקום עם קצת אור וחג
כדי לגרש את החול והריק
אני לא מוצאת
אני מתגעגעת
ואפילו לא יודעת למה בדיוק
להיות חלק
לאוירה
לתחושת השייכות
והגעגוע מעייף
הוא מביא איתו תמיד
משב של תהיות קיומיות
מחשבות וחרטות
אני מאתגרת את עצמי
להיות כנה וישרה
להקשיב ללב שלי באמת
לא לפחד
לדעת שגם אם עכשיו מתסכל או עצוב
זה לא אומר כלום על מחר
ואפילו לא על עוד שעה
או חצי שעה
או חמש דקות

אני מרשה לעצמי להיות עכשיו שם
בגעגוע ובאפילה ובריקנות
שומעת את הבנות רבות מהחדר השני
ומרשה לעצמי לתהות כמה אנחנו מעמיסים עליהם בעצם החיים פה
מקשיבה לקושי שלהם
ומנסה לא ללכת אל רגשי האשם
מנסה לא לבהל
רוצה להקשיב, להבין, לחבק,
לרגעים אני מצליחה
לרגעים אני כועסת וצועקת ומתוסכלת מהן.
מקשיבה לקולות מבחוץ
רוצה להרגיש בנוח, להשתייך
ומרגישה זרה ובודדה
יש רגעים שזורם ונעים וטוב
ורגע אחר כך שוב מתלבטת מה מקומי
נופלת לתהיות ה-מה חושבים עלי
מה חושבים על הבנות
על הצעקות והמריבות
על הקפיצות על הראש
מה חושבים עלינו
לא אוהבת את המחשבות האלה
ונותנת לעצמי לחשוב אותם
להיות בהם
להעלות אותם על הכתב

ואחרי הכתיבה
יש התרוקנות
הפעם חיובית
אני יודעת שאני יכולה לבחור עכשיו אחרת
יכולה לקום
להדליק נרות בכל הסלון
כי זה נעים-נעים
לשים מוזיקה שעושה נעים בלב
לחמם את טונות האוכל שהכנו לכבוד החג
ולהזמין את אהובי אל השולחן
להזמין את ראש השנה
להית איתנו עוד טיפ-טיפה
כי מגיע לנו חג
מגיעה לנו שמחה
מגיעה לנו אהבה
מגיע לנו שנה טובה ומתוקה

נשיקות ואהבה

מיכל