יום שבת, 26 בספטמבר 2015

דש מהראל ואביה

אביה כותבת:
שלום זאת אביה זוכרים אותי?
המון המון המון המון המון זמן לא כתבתי!
אז במה להתחיל???   לא הספקתי לספר על בית ספר, נכון??? אוקי.
שהתחלתי את שנת הלימודים (תחילת שנת הלימודים בכלל) הינו בערך16ילדים בכיתה,
ישבתי ליד ילדה מסוריה שקוראים לה מירנה (בדנמרק לא יודעים להגיד ר' אז קוראים לה מיינה) רציתי מאוד להיות חברה שלה אבל היא לא רצתה.
לאט לאט הצטרפו עוד ילדים שרובם מסוריה (בגלל שיש שם מלחמה)
בין הילדים החדשים הגיעו תאומים מגרינלנד בן ובת, לבת קוראים פנינגוווק ולבן קוראים יווונה (כמו יונה רק עם הרבה יוווו)
אני ופניגוווק התחברנו ואנחנו חברות הכי טובות (בדנמרק. ברור שהכי שוות כל החברות מהארץ, מאיתמר והכי מכולן שלישיית הנסיכות (לא כולל אותי) : חבורת הנסיכות הן (לפי הגיל) : אני, ראשית, תמר וזיו. אני, תמר וראשית היינו ביחד בכיתה וזיו כיתה מתחתינו ואנחנו בנות דודות)
טוב אז, פנינגוווק חברה שלי.
המורות (יש 3 מורות) אמרו לאבא ואמא באספת הורים שרואים שיותר טוב לי אחרי שהיא באה.
לפני כמה זמן (הרבה יחסית) התחלקנו לשתי כיתות (יש שתי כיתות בקומה הכי למעלה. שנה שעברה הכיתה שלי היתה בכיתה הראשונה שבקומה למעלה והשנה הכיתה גדלה אז שמו אותנו בכיתה השניה שלמעלה)
אז לפני כמה זמן, כמו שכבר אמרתי, חצו אותנו לשתי כיתות עברתי לכיתה הראשונה בגלל שהמורות חושבות שטוב לי יותר עם פנינגוווק (וזה נכון) מאז שחילקנו את הכיתות אני יושבת לידה.
לפני כמה ימים העבירו אותנו מקומות ואני ופנינגוווק עברנו לחדר הקטן שיש בכיתה רק שתינו וזה ממש כיף!!!  
בינתיים אני חברה גם של מירנה שהבינה איזו ילדה אני, פתחה אלי את זרועותיה.
(בכיתה שלי אנחנו 4 בנות: אני פנינגוווק מירנה ורוש
(רוש ילדה נחמדה אבל היא לא בשבילי, כשחושבים על זה... ממש לא!!!)

ביי-ביי אביה
נ.ב. 
אני אשתדל לכתוב לעיתים יותר קרובות 

פנינגאווק ואני 





הראל מספרת...
שלום, חזרתי לספר לכם :)
אני ממש לא יודעת איך לכתוב, אבל אני אנסה פשוט לכתוב סתם על מה שהיה...
הגיעה עוד ילדה חדשה מסוריה, גם היא חמודה, קוראים לה סיהם [sihem].
 בלימודים בסדר, הכל כרגיל...
בגלל שעכשיו יש הרבה חגים אנחנו לא הרבה בבית הספר, אבל בחלק מהחגים אנחנו בכל זאת הולכות ללימודים...
בראש השנה היה נחמד  ו מ א ו ד  מתוק (המון תפוח בדבש...)  ביום כיפור עשינו 'צום מסכים' [את כל המסכים (טבלט, טלפונים, מחשב...) נעלנו באחד הארונות מתחילת הצום ועד סופו...] ובערב יום כיפור דיברנו על סליחה.
טוב, בסדר, בינתיים זה מה שכתבתי...
היה נחמד לכתוב שוב :)

                          ביי ממני ;)


וקצת תמונות מאצלנו






























יום שישי, 18 בספטמבר 2015

סתיו



כבר נושרים העלים בשדרות וגנים

כבר רוכבות במרום שיירות עננים,

וכוכב אחרון שם נחבא אל כליו -

סתיו...סתיו...סתיו...


כבר יצאו לדרכן אחרוני ציפורים,

ונשאו הן איתן אחרוני השירים,

ופורט רק הרוח באלפי מיתריו -

סתיו...סתיו...סתיו...




מפליגות אוניות בימים רחוקים,

מפליגות, מפליגות אל האין אופקים,

נאבק, לא יכול עוד הים לגליו -

סתיו...סתיו...סתיו...



השיר המקסים הזה שכתב משה חלפי

מתנגן לי בראש בשבוע האחרון

בחרתי לא לשים את כולו

סוף השיר הופך את השיר לנוגה ועצוב

ואצלי בכלל לא עצוב

אני הולכת ברחובות

ושרה לי בלב

הסתיו כבר כאן

וזה מקסים לראות איך זה קורה

מצד אחד זה מרגיש בבאת אחת

כשאמא ונורית היו פה לפני שבועיים עוד הכל היה ירוק

ומצד שני אני ממש מרגישה את התהליך

איך זה התחיל בשינוי בצבע המסגרת של עלים

ולאט לאט יותר ויותר עלים מצהיבים

צמרות העצים שמול הסלון מתקרחות

יש בזה קסם





כשעברנו לגבעה

הרגשתי את החיבור לעונות השנה

בצורה מפעימה

הכרם מול הבית

היה בשבילי כמו אויר לנשימה

נשמתי אותו בכל מצב אפשרי

ראיתו אותו בשיאו עם אשכולות ענבים

ראיתי אותו בשעת בוקר מוקדמת עת בוצרים אותו

הייתי איתו כשמשב רוח החל להשיר את עליו

כשהיה ערום בחורף הקר של הגבעה

הייתי שם כשטבע בשלג

כשהחלו ניצנים לפרוח בו

כשהשריגים עלו וצמחו

נפעמתי מיופיו הפראי

ומזה המסודר - אחרי ששמואל זמר אותו במסירות

חייתי אותו

בניתי מולו סלון עם חלונות גדולים

ועזבתי אותו

את הכרם שלי






























באתי לדנמרק

לא הרגשתי בחסרונו

עכשיו בא לי סתיו פתאום

ואני נושמת את החיבור לטבע מחדש

נושמת את הרוח הקרה

(חכי חכי מיכל, החורף עוד לא התחיל)

מחייכת לעצים הנושרים

מתלהבת מהגשם

(חכי חכי מיכל, החורף עוד לא התחיל)

מהשמש שבאה מיד אחריו

ומייצרת מראות מרתקים

יש לי שיר בלב






























לפני מספר ימים התעוררנו לבוקר אפור

(עכשיו זה כבר יומיומי)

הלכתי עם הבנות לבית הספר

וליוויתי את אביה עד לכיתתה בקומה הרביעית

שם בחלונות נגלה לעיני מרחוק - אור

וקול זיכרון ישן החל לנוע ממעמקי הבטן

'כשהנשמה מאירה - גם שמים עוטי ערפל, מפיקים אור נעים'








ושיר לסיום סתיו ברחובות עובר

שבת שלום לכל יקרי הרחוקים

נשיקות ואהבה

מיכל

יום שני, 14 בספטמבר 2015

הגשם התחיל בדיוק כשרציתי שנלך לים
ל'תשליך'
הוא לא מפסיק כבר כמה שעות
אני טובעת בריקנות
ראש השנה בשיאו
לפחות אמור להיות
ופה אין חג
ובלב שלי חול
ראש השנה בשיאו במקומות שבהם יש לו מקום
ראש השנה בשיאו אצל אנשים שמזמינים אותו, מכבדים אותו, חיים אותו, חוגגים אותו.
פה הוא לא נמצא.
אני מחפשת בלב מקום עם קצת אור וחג
כדי לגרש את החול והריק
אני לא מוצאת
אני מתגעגעת
ואפילו לא יודעת למה בדיוק
להיות חלק
לאוירה
לתחושת השייכות
והגעגוע מעייף
הוא מביא איתו תמיד
משב של תהיות קיומיות
מחשבות וחרטות
אני מאתגרת את עצמי
להיות כנה וישרה
להקשיב ללב שלי באמת
לא לפחד
לדעת שגם אם עכשיו מתסכל או עצוב
זה לא אומר כלום על מחר
ואפילו לא על עוד שעה
או חצי שעה
או חמש דקות

אני מרשה לעצמי להיות עכשיו שם
בגעגוע ובאפילה ובריקנות
שומעת את הבנות רבות מהחדר השני
ומרשה לעצמי לתהות כמה אנחנו מעמיסים עליהם בעצם החיים פה
מקשיבה לקושי שלהם
ומנסה לא ללכת אל רגשי האשם
מנסה לא לבהל
רוצה להקשיב, להבין, לחבק,
לרגעים אני מצליחה
לרגעים אני כועסת וצועקת ומתוסכלת מהן.
מקשיבה לקולות מבחוץ
רוצה להרגיש בנוח, להשתייך
ומרגישה זרה ובודדה
יש רגעים שזורם ונעים וטוב
ורגע אחר כך שוב מתלבטת מה מקומי
נופלת לתהיות ה-מה חושבים עלי
מה חושבים על הבנות
על הצעקות והמריבות
על הקפיצות על הראש
מה חושבים עלינו
לא אוהבת את המחשבות האלה
ונותנת לעצמי לחשוב אותם
להיות בהם
להעלות אותם על הכתב

ואחרי הכתיבה
יש התרוקנות
הפעם חיובית
אני יודעת שאני יכולה לבחור עכשיו אחרת
יכולה לקום
להדליק נרות בכל הסלון
כי זה נעים-נעים
לשים מוזיקה שעושה נעים בלב
לחמם את טונות האוכל שהכנו לכבוד החג
ולהזמין את אהובי אל השולחן
להזמין את ראש השנה
להית איתנו עוד טיפ-טיפה
כי מגיע לנו חג
מגיעה לנו שמחה
מגיעה לנו אהבה
מגיע לנו שנה טובה ומתוקה


נשיקות ואהבה
מיכל


יום שבת, 12 בספטמבר 2015

שנה טובה (:

עוד שנה מסתיימת
ושנה חדשה בפתח
אני מתרגשת לקראתה כתמיד-
כילדה קטנה..

משתפת לכבוד החג בשיר-
עוד יהיה לי
שיר מהמם בביצוע מושלם (לדעתי)

מוסיפה גלויה שהראל הכינה

ומאחלת מכל הלב לכל מי שמלווה אותנו מרחוק
שתהיה שנה נהדרת
של בריאות ושמחה!
מלא אהבה - מיכל



יום שני, 7 בספטמבר 2015

דש מהראל וביקור מלכותי - בתמונות

הראל מספרת...
שלום זאת שוב אני :)
רציתי לספר לכם על הביקור של סבתא ונורית,
אני לא יודעת מה לספר, אבל אם תשאלו אותי 'איך היה?' אני אענה:
"היה כיף ונגמר מהר" וזה נכון... באמת היה ממש ממש כיף אבל באמת נגמר ממש ממש ממש מהר...

קצת ממה שהיה היום בבית הספר:
-הגיעו שני ילדים חדשים לכיתה, שניהם מסוריה...
ילדה שנראת נחמדה וקוראים לה נור וילד שאני לא זוכרת איך קוראים לו...
-היום הלכנו לתפוס חרקים (לא תפסתי) הלכנו לגבעה קטנה ומאוד תלולה אבל לא היה קשה לעלות עליה...
-שמענו אלף פעם את השיר בגמנית ולמדנו גם חשבון ודנית ועוד כל מיני שיעורים... 
להיתראות





איך אפשר לסכם ביקור?
אולי אי אפשר.
אבל אפשר לעבור על התמונות ולשמוח על שהיה...

התחלה-
נפגשים בתחנת הרכבת
וההתרגשות מתפרצת

יוצאים לטייל בנמל









ליווי מלכותי לבית הספר 


טיול קצר







אוספים את הבנות מהמסגרות





שופינג



מרחיקים בטיול







וגם סתם בילינו בבית ובחצר




הזמן עף ואיכשהו השבוע נגמר...
זמן פרידה









כשחזרנו הביתה גילינו שלט על הדלת

תודה ולסבתא ונורית על שבוע של פינוקים ואהבה
פה כבר מתגעגעים.

וחזרה לשיגרה- מחר מתחילה בבית הספר לדנית!
מתרגשת ומצפה (:


נשיקות ואהבה, מיכל