איך שגלגל מסתובב

סוף השבוע השני שלנו בדנמרק הגיע מהר

מסתבר שכשהשבוע מתחיל ביום שני,

וביום חמישי בשבילי זה כבר סופש,

לא נשארים הרבה ימים לאמצע השבוע (:

אנחנו פה בשילוב מוזר של מוד התארגנות בשילוב עם מוד של חופשה

יש לזה הרבה קסם

ונחת

אין ספק שברגעים רבים זה מאתגר,

אנחנו לא רגילים להיות יחד כולנו 24/7 

הבנות רבות לא מעט,

אני לא מקנאה בשכנה מלמטה על הקפיצות על הראש,

וגם הששש... שלי מתורגל היטב (:

לאט לאט הבית מתחיל לקבל צורה, ריהוט ואופי,

בין השיטוטים בחנויות יד שניה והסידורים בעיריה,

אנחנו הולכים עם הבנות למוזיאון הנס כריסטיאן אנדרסן,

מגלים את החוף ש7 דקות הליכה מהבית (!!)

משקיעים בארוחות משפחתיות שוות 

ומשתדלים להנות מיחד הזה.

איך שגלגל מסתובב...

אני זוכרת לפני כחצי שנה שיחת טלפון עם טלי,

על זה שאחרי שנים בקהילות שונות בא לי מרחק,

בא לי לבד, בא לי להתגעגע,

חשבתי שזה מה שיהיה בדנמרק.

ואז הגענו לפה,

לחצר הקטנה והמיוחדת הזאת

קומונה

משפחה אחת גדולה

מי יותר ומי פחות

אבל זאת בגדול התחושה

חיים כמו שתמיד חלמתי לחיות עם המשפחה שלי,

הרבה דירות וחצר משותפת.

ומשקיעים פה בחצר,

מגינת התבלינים ועד כיסאת הנוח,

מארגז החול לילדים ועד גריל הגז השווה

מהכרבוליות שמקופלות בארגז ועד השימשיה 

אני עדיין מופתעת מעד כמה ירדו לפרטים כדי שיהיה נעים ביחד.

אחרי שנים שהאמנתי שכדי שאני ארגיש חלק מקהילה אני צריכה לפעול וליזום ולעשות,

גיליתי בשבוע האחרון שאני יכולה רק להיות.

ושזה מספיק.

ההפתעה הגדולה באמת שחיכתה לי פה,

היא שמשהו נפתח.

כמו לכל זוג,

גם לגדעון ולי יש את ההסכם הלא כתוב שלנו,

בו לכל אחד מאיתנו יש תפקידים,

משהו במעבר הזה

בשינוי הפיזי הזה

פתח את האפשרות לשינויים ברבדים אחרים

מאז שבאנו לפה,

באופן טבעי שכזה,

(בכל זאת, שפה וזה..)

גדעון הוא הדובר העיקרי במשפחה,

הוא יושב עם השכנים בחצר,

איתי ובלעדי,

ומדבר וצוחק,

אני אוהבת את הגרסה הדנית של גדעון (-;

אני חושבת שמשהו בשתיקה שלי,

מאפשר לו לדבר,

מאפשר לו להיות

וזה חדש

וטוב

ואל תדאגו לי,

מסתבר שהאנגלית שלי טובה משחשבתי,

אני מסתדרת לא רע בכלל.

וגם הדנית עוד תגיע...

                                         החוף שליד הבית

                      ברווזים בטבע

               הבנות לומדות לדוג סרטנים,
               משחק נהדר
              (אל דאגה, כולם חזרו לים בסוף היום)

                                                 וגם מדוזה 

                                               (בניגוד לחופי ישראל רוב המדוזות פה לא צורבות)

                               לראשונה בחיי אני רואה כוכב ים אמיתי שנתפס ברשת של הילדים

                                 מוזיאון הילדים של אנדרסן

נשיקות ואהבה, מיכל