לא חשבתי שיהיה לי כלכך קשה לכתוב את הרשומה הזאת,
נהננו מכל רגע
וכך חלפו להם שבועיים וחצי והגיע הזמן לשוב לארץ
קצת איתמר ומשפחה
ואז...
לחתונה (:
היה מרגש ומדמיע מאוד.
ואז מגיע החלק הכי קשה, שאי אפשר אף פעם לפסוח עליו...
הפרידות
תם ונשלם הפרק.
תודה לנורית ומרסל, דניאל ומיקה, יונתן והדסה,
אהובי,
שבלעדיהם לא היינו זוכים לחודש המופלא הזה.
מאחלת לכולם, יחד ולחוד אושר ושמחה לרוב.
ושנשאר תמיד משפחה קרובה ומלוכדת למרות הים המפריד בננו.
תודה לאחים והגיסים המדהימים שלי, ובראשם לעדי המלכה,
שגרמו כולם-כולם לבנות שלי להרגיש הכי בבית בעולם.
אין כמוכם. באמת.
ביום החתונה של יונתן,
עברו להן שנתיים מאז עברנו לדנמרק.
כמה עברנו בשנתיים האלה,
כמה למדנו, גדלנו, כמה הרווחנו,
בעיקר את עצמנו.
כייף לחגוג ככה את היום הזה.
לזכור מה שהיה בעבר, ולהתענג על ההווה.
הרשומה הזאת היא יוצאת דופן אחרי חודשים שלא שיתפתי במאום.
אני לא באמת יודעת אם אמשיך לכתוב ואם כן באיזה קונספט.
אבל כרגע, זה בכלל לא משנה.
תודה למי שכאן איתי.
היו שלום
אבל אני כבר רבע שעה כותבת ומוחקת, כותבת ומוחקת..
כי לתאר קשרים ומערכות יחסים בכתב, נשמע מלאכותי, מאולץ ולא אמיתי..
אז איך אוכל להסביר את עוצמת בקשר והאהבה שגרמה לי לטוס בחודש האחרון פעמים לארץ?!
כשיש חתונה של אח, זה מובן מאליו לבוא מקצה העולם,
אבל כשזה חתונה של בן דוד?!
אז כן, יש לי בני דודים, אחים, שהם כאחים לי.
מעבר לזה לא אוכל לתאר או להסביר עד כמה אנחנו קרובים, קשורים ומחוברים שלושתינו בקשרי אהבה ואחאות עצומה.
והם התחתנו בהפרש של 4 שבועות בדיוק.
2 חתונות, 4 שבועות, בישראל, כשאנחנו חיים בדנמרק.
אז רגע אחרי שנלחצתי, החלטתי להפיק את המקסימום מארבעת השבועות האלה,
ועל כך ברשומה רבת התמונות הבאה...
אחרי שנה בדנמרק (בחורף הייתי בגיחה לארץ לבדי)
נחתנו אל החום הישראלי והאהבה המשפחתית
 |
| ארבעת הנסיכות |
גיחה קצרצרה לתל אביב לנשום את הים התיכון (ולקבל קצת אויר ממפגש עם קמה)
קצת חיבוקים מסבא וסבתא
יום הולדת 13 להראל בחיק המשפחה
ואז סופסוף, עולים לצפון לסופשבוע של אהבה -
לחתונה המדהימה של דניאל ומיקה
מה אני אגיד? היה מושלם. מ ו ש ל ם !
איזה חשיבה על פרטים!
הביחד המשפחתי!
המוזיקה, השירים, הריקודים, הבריכה, והאהבה הו האהבה.....
 |
| עד שתהיה לי את התמונה הזאת בגרסה יותר מוצלחת, תאלצו להסתפק בזאת, כי אני לא מעלה את הרשומה בלעדיה.. |
ורגע לפני שהולכים..
מיד אחרי החתונה גדעון טס חזרה הביתה,
לפני הטיסה הספקנו להתכנס למפגש משפחתי מהצד השני
שבועות בירושלים
קפיצה של אמא ובת לעץ ומים
כי אין ביקור בארץ בלי..
ואחרי שבת משפחתית לאיתמר, עליתי גם אני על מטוס
בבית חיכו לי איש אהוב,
ושבועיים וחצי מופלאים שבהם היינו לראשונה מזה הרבה מאוד זמן - רק זוג.
ניצלנו את הזמן לטיולים
למשחקים
ולארוחות עם השכנים
דבר נוסף מרגש שקרה בשבועיים האלה,
זה שמכרתי מאפים שהכנתי בדוכני קפה ב3 הופעות.
הערב הראשון היה הופעה של אלטון ג'ון. כן, כן, לא פחות ולא יותר!! אלטון ג'ון!
זה היה עבורי ערב של אושר טהור והצפה רגשית עצומה.
המון מחשבות על החיים, מה שהם מזמנים ואיך שהם מתגלגלים.
אני אחסוך לכם הפעם את המחשבות שלי בנושא. אולי בהמשך עוד אכתוב..
באוגוסט וספטמבר צפויות לנו עוד הופעות רבות (: מרגש
 |
| ככה נראה אושר |
ההופעות היו יום אחרי יום,
ובין אחת לשניה נגשתי למבחן הסופי בדנית.
כדי לעשות לכם את החיים קלים,
בצמוד לתמונה עם הציונים שלי, שמתי תמונה עם הסבר פשוט על מה אומרים המספרים..
 |
| אני מרוצה. וגם גאה בעצמי מאוד. |
כדי לחגוג את סיום הלימודים יצאתי עם פאולה ומרלין חברותי ללימודים לראות וונדרוומן.
כי גאווה ישראלית וגם כי נראה אתכם לומדים דנית (-;
בזמן שגדעון ואני התגבשנו,
הבנות שלנו בילו נהדר בארץ,
עברו בין דודים וסבתות וסבים,
מי בכלל צריך הורים?!
 |
| לבקר בבלינסון זה הכי לעשות חיים |
 |
| עם FARMOR שזה 'אמא של אבא' בדנית.. |
 |
| יומולדת 10 לאביה |
 |
| עם כרם וצורי התאומים המהממים של ענתי |
 |
| נפרדים עד לפעם הבאה.. |
 |
| בנות-דודות |
 |
| ניצן אומצה על-ידי משה, נעמי והחבורה |
 |
| ערמת ילדים |
 |
| בנות-דודות 2 |
 |
| פינוקים מושחתים |
 |
| ביקור אצל סבא-רבא |
 |
| אליששש |
 |
| טיול הראל, אריאל ואלישע |
נהננו מכל רגע
וכך חלפו להם שבועיים וחצי והגיע הזמן לשוב לארץ
 |
| ברכבת בדרך לשדה התעופה השעה 22:30 |
 |
| קבלת פנים |
קצת איתמר ומשפחה
 |
| יומולדת 10 לאביה באיתמר |
 |
| ביקור בגבעה |
 |
| געגועים לנוף האנושי |
 |
| אחיות |
לחתונה (:
היה מרגש ומדמיע מאוד.
ואז מגיע החלק הכי קשה, שאי אפשר אף פעם לפסוח עליו...
הפרידות
תם ונשלם הפרק.
תודה לנורית ומרסל, דניאל ומיקה, יונתן והדסה,
אהובי,
שבלעדיהם לא היינו זוכים לחודש המופלא הזה.
מאחלת לכולם, יחד ולחוד אושר ושמחה לרוב.
ושנשאר תמיד משפחה קרובה ומלוכדת למרות הים המפריד בננו.
תודה לאחים והגיסים המדהימים שלי, ובראשם לעדי המלכה,
שגרמו כולם-כולם לבנות שלי להרגיש הכי בבית בעולם.
אין כמוכם. באמת.
ביום החתונה של יונתן,
עברו להן שנתיים מאז עברנו לדנמרק.
כמה עברנו בשנתיים האלה,
כמה למדנו, גדלנו, כמה הרווחנו,
בעיקר את עצמנו.
כייף לחגוג ככה את היום הזה.
לזכור מה שהיה בעבר, ולהתענג על ההווה.
הרשומה הזאת היא יוצאת דופן אחרי חודשים שלא שיתפתי במאום.
אני לא באמת יודעת אם אמשיך לכתוב ואם כן באיזה קונספט.
אבל כרגע, זה בכלל לא משנה.
תודה למי שכאן איתי.
היו שלום
💖
השבמחקשמחה שהספקתי לחבק אותך (:
מחקכיף לקרוא אותך. טוב שחזרת לכאן!
השבמחקנעה ק
נעה!! געגועים רבים
מחק