אני משתדלת לחיות בתודעה של הודיה.
מה זה אומר?
עבורי זה לזכור לראות כל יום מחדש את הטוב שיש לי,
לדעת לומר עליו תודה ושהוא לא מובן מאליו.
כחלק מההשתדלות הזאת,
אנחנו עושים בכל ארוחת ערב סבב
בו כל אחד משתף במשהו טוב שעבר עליו היום ומשהו שהוא רוצה להודות עליו.
אני רואה חשיבות רבה ללדבר את הטוב,
ללמצוא אותו גם כשקשה,
ולהודות. כל הזמן. 'על הטובה והרעה והטובה שעשית עמדי ועם ביתי...'
לאחרונה קורה שהתודות לא באות בקלות לבנות,
או שהן חוזרות על עצמן מידי ערב
'תודה על ארוחת ערב טעימה'
'תודה שקוראים ביחד שר הטבעות'
ומצאתי את עצמי תוהה למה כלכך חשוב לי לא לוותר,
התיישבתי לכתוב וגיליתי שבלי ששמתי לב
מתנגן לי בראש השיר המופלא 'למדני אלוהי'
למדני אלוהי
ברך והתפלל
על סוד עלה קמל
על נגה פרי בשל
על החירות הזאת
לנשום לחוש לראות
לדעת לייחל, להכשל
למד את שפתותי
ברכה ושיר הלל
בהתחדש זמנך
עם בוקר ועם ליל
לבל יהי יומי עלי כתמול שלשום
לבל יהי עלי - יומי הרגל
ואני מוצאת את עצמי
מבינה שזה הכפתור,
שם הוא נלחץ -
לא לחיות מתוך הרגל
להיות במסע
בתהליך
לראות כל יום מחדש איך הדברים קורים
לעצור על הפרטים
להגיד תודה
זה זורק אותי לפסח, שחלף עבר לו
בליל הסדר אנחנו שרים 'דיינו'
כשהייתי ילדה,
השיר הזה היה שיר של מי צועק הכי חזק
(ותנסו אתם להתחרות בדוד אהרון..)
אני ממש זוכרת את ליל הסדר שבו הבנתי את השיר הזה לראשונה,
גשם של אסימונים.
מאז בכל ליל הסדר אני מתרגשת מחדש.
כן, אומרים תודה על כל צעד,
על כל שלב.
ואת הנקודה הזאת,
אני רוצה להעביר הלאה,
לבנות שלי.
חיו בהודיה.
שמחו על מה שיש.
וגם על מה שאין..
והיום?
היום אני מודה על התחלה חדשה
אחרי תקופה ארוכה של בית ושל חיפוש
גדעון התחיל לעבוד היום.
ועכשיו הצצה לחיים בתמונות
הקיץ הגיע לעיירה שלנו וביחד איתו הגיעה עונת הפסטיבלים!
לפני שבועיים היה פה פסטיבל ליצנים מדליק,
הגיעו לכאן ליצנים מכל מיני מקומות בעולם,
בכל הגילאים, חובבנים ומקצועים,
היה מקסים-מקסים!
ניצן ואיזבלה מכינות עכברים מבצק סוכר (שאריות מיום ההולדת של הראל..)
חינוך טוב הוא כזה שבקרים בסוף השבוע מתחילים עם קפה ועוגה למיטה
(לא באמת (-; תודה לאביה המהממת על היוזמה והביצוע המתמשך)
זוכרים את תבניות הפאי האישיות שאביה קנתה לי?
אז הנה התוצאות
ועוד קצת אביה
ביום חמישי היה 'מסיבת-בית-ספר'
היה ארוע מושקע ויפה בנושא המזרח התיכון
הבנות נהנו מאוד.
אביה אפילו הפעילה תחנה של כתיבה במיצרית עתיקה
מזג האויר היפה נוצל על ידי לטיול לגשר עם היידי
אחר צהרים אחד מצאתי את שלושת בנותי - כל אחת צמודה למסך משלה
שבת כשבחוץ עוד יום
איזבלה נשארת לישון
נסיונות לא מוצלחים לצלם את כולנו תוך כדי צפייה משפחתית בE.T
בסופ"ש פתחנו את עונת הים - קר!!!
למחרת בילינו בפסטיבל הנמל
הבנות בנו אוניות מעץ (יחד עם אבא שלהן שנהנה לא פחות)
סדרת תמונות שאני אוהבת
אם כבר אני בעניני עוגנים, העוגן שבפינת הרחוב שיורד לנמל, הוא הופיע כאן כבר בעבר..
(מתוארך למתישהו ב1700 - אותי זה לגמרי מרגש)
ולסיום,
ביום האחרון של גדעון לפני תחילת העבודה,
יצאנו לארוחת בוקר זוגית
בתמונה- גדעון ומשמאל אם תחפשו,
אתם יכולים לראות את זוג הזקנים שנעמדו בפינת הרחוב ופצחו בניגון ושירה והנעימו לנו את הדייט
אי אפשר לסיים בלי מזל-טוב לאיתן אחיין שלי המהמם, ולמרסל דוד שלי האהוב מאוד שחוגגים היום יום הולדת (:
אז עד לפעם הבאה
נשיקות ואהבה
מיכל
מה זה אומר?
עבורי זה לזכור לראות כל יום מחדש את הטוב שיש לי,
לדעת לומר עליו תודה ושהוא לא מובן מאליו.
כחלק מההשתדלות הזאת,
אנחנו עושים בכל ארוחת ערב סבב
בו כל אחד משתף במשהו טוב שעבר עליו היום ומשהו שהוא רוצה להודות עליו.
אני רואה חשיבות רבה ללדבר את הטוב,
ללמצוא אותו גם כשקשה,
ולהודות. כל הזמן. 'על הטובה והרעה והטובה שעשית עמדי ועם ביתי...'
לאחרונה קורה שהתודות לא באות בקלות לבנות,
או שהן חוזרות על עצמן מידי ערב
'תודה על ארוחת ערב טעימה'
'תודה שקוראים ביחד שר הטבעות'
ומצאתי את עצמי תוהה למה כלכך חשוב לי לא לוותר,
התיישבתי לכתוב וגיליתי שבלי ששמתי לב
מתנגן לי בראש השיר המופלא 'למדני אלוהי'
למדני אלוהי
ברך והתפלל
על סוד עלה קמל
על נגה פרי בשל
על החירות הזאת
לנשום לחוש לראות
לדעת לייחל, להכשל
למד את שפתותי
ברכה ושיר הלל
בהתחדש זמנך
עם בוקר ועם ליל
לבל יהי יומי עלי כתמול שלשום
לבל יהי עלי - יומי הרגל
ואני מוצאת את עצמי
מבינה שזה הכפתור,
שם הוא נלחץ -
לא לחיות מתוך הרגל
להיות במסע
בתהליך
לראות כל יום מחדש איך הדברים קורים
לעצור על הפרטים
להגיד תודה
זה זורק אותי לפסח, שחלף עבר לו
בליל הסדר אנחנו שרים 'דיינו'
כשהייתי ילדה,
השיר הזה היה שיר של מי צועק הכי חזק
(ותנסו אתם להתחרות בדוד אהרון..)
אני ממש זוכרת את ליל הסדר שבו הבנתי את השיר הזה לראשונה,
גשם של אסימונים.
מאז בכל ליל הסדר אני מתרגשת מחדש.
כן, אומרים תודה על כל צעד,
על כל שלב.
ואת הנקודה הזאת,
אני רוצה להעביר הלאה,
לבנות שלי.
חיו בהודיה.
שמחו על מה שיש.
וגם על מה שאין..
והיום?
היום אני מודה על התחלה חדשה
אחרי תקופה ארוכה של בית ושל חיפוש
גדעון התחיל לעבוד היום.
ועכשיו הצצה לחיים בתמונות
הקיץ הגיע לעיירה שלנו וביחד איתו הגיעה עונת הפסטיבלים!
לפני שבועיים היה פה פסטיבל ליצנים מדליק,
הגיעו לכאן ליצנים מכל מיני מקומות בעולם,
בכל הגילאים, חובבנים ומקצועים,
היה מקסים-מקסים!
 |
| אביה וניצן במרכז העיר |
חינוך טוב הוא כזה שבקרים בסוף השבוע מתחילים עם קפה ועוגה למיטה
(לא באמת (-; תודה לאביה המהממת על היוזמה והביצוע המתמשך)
זוכרים את תבניות הפאי האישיות שאביה קנתה לי?
אז הנה התוצאות
ועוד קצת אביה
ביום חמישי היה 'מסיבת-בית-ספר'
היה ארוע מושקע ויפה בנושא המזרח התיכון
הבנות נהנו מאוד.
אביה אפילו הפעילה תחנה של כתיבה במיצרית עתיקה
 |
| אלברטה ואביה בפרצוף 'אמא את מפריעה' |
 |
| חצר בית הספר ההומה |
אחר צהרים אחד מצאתי את שלושת בנותי - כל אחת צמודה למסך משלה
שבת כשבחוץ עוד יום
איזבלה נשארת לישון
נסיונות לא מוצלחים לצלם את כולנו תוך כדי צפייה משפחתית בE.T
בסופ"ש פתחנו את עונת הים - קר!!!
למחרת בילינו בפסטיבל הנמל
הבנות בנו אוניות מעץ (יחד עם אבא שלהן שנהנה לא פחות)
אם כבר אני בעניני עוגנים, העוגן שבפינת הרחוב שיורד לנמל, הוא הופיע כאן כבר בעבר..
(מתוארך למתישהו ב1700 - אותי זה לגמרי מרגש)
ולסיום,
ביום האחרון של גדעון לפני תחילת העבודה,
יצאנו לארוחת בוקר זוגית
בתמונה- גדעון ומשמאל אם תחפשו,
אתם יכולים לראות את זוג הזקנים שנעמדו בפינת הרחוב ופצחו בניגון ושירה והנעימו לנו את הדייט
אי אפשר לסיים בלי מזל-טוב לאיתן אחיין שלי המהמם, ולמרסל דוד שלי האהוב מאוד שחוגגים היום יום הולדת (:
אז עד לפעם הבאה
נשיקות ואהבה
מיכל
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה