לא קל להיות דתל"ש

יש בזה תלישות שקשה להסביר,
אתה חלק משני עולמות אבל בעצם לא שייך לאף אחד מהם.
אתה לפעמים מתגעגע,
אבל זה כבר לא 'שלך'..

שיר לרשומה - לאן אפנה

לפני כשלוש שנים,
הזמינו אותי לכנס של 'צהר'
הכנס היה מיועד להורים ומחנכים - שמטבע הדברים - היו דתיים
הפאנל היה בנושא - דתלשי"ם
ואני - על תקן הדתלשית.
באתי כי היה לי מה לומר,
איכשהו, מול מאות האנשים שם - עם הלחץ וההתרגשות -
אני לא בטוחה מה הצלחתי להעביר.

השבוע, בעקבות דברים שכתב אבא שלי,
נזכרתי במעמד ההוא ועלה לי רצון אז לנסות לכתוב.

התחושה העיקרית שלי בפאנל היתה שמה שרוצים לשמוע ממני זה-
איך לעשות שלנו זה לא יקרה

עכשיו אני יכולה לענות -
 אין לי מושג,
זה קורה במשפחות הכי טובות (:

השאלה העיקרית בעיני זה איך אתם כהורים, כמחנכים,
בוחרים להגיב ולהתמודד.

אם אתם, כהורים, אומרים לי שדבר הכי חשוב לכם זה שהילד שלכם יהיה דתי,
אין לכם מה להמשיך לקרוא,
המחשבות שלי מיועדות להורים שרוצים קשר טוב עם הילדים שלהם
גם אם הבחירות שלהם שונות.

אני כמובן חושבת על ההורים שלי - המדהימים באמת,
על הבחירות שעשיתי לאורך החיים - שאין ספק שהם לא היו בוחרים עבורי.
ובכל זאת, אנחנו בקשר מדהים.
איך?
אני חושבת שמנקודת המבט שלי,
הדבר העיקרי, זאת התחושה שלי
שתמיד, גם כשזה לא היה קל,
ההורים שלי חיפשו במה אני כן בסדר.
חיפשו איפה הם מעריכים אותי,
מה הדברים שכן לקחתי מהחינוך שלהם-
לא רק מה לא.

אני לא יודעת אם זה בא להם בטבעיות
או אם הם התאמצו לעשות את זה
אני לא יודעת אם זה בכלל היה במודע
אבל עלי ההשפעה היא עצומה.

אני יודעת ומרגישה מוערכת על מי שאני
ולא מרגישה נשפטת על מי שאני לא.

גם כשאני יודעת שזה לא קל להם.

ואולי,
זה בכלל לא קשור לדת או לתדלשים,
אולי זה בכלל קשור להורות ולחינוך..

אני מתפללת מכל הלב שאני כאמא,
אוכל לעשות אותו דבר,
שהבנות שלי תמיד ירגישו מוערכות על מי שהן.

אבא, אמא,
תודה על מי שאתם.
ועל מי שאני בזכותכם

נשיקות ואהבה
מיכל.