פורים ודש מהראל

חופש של שבוע וחצי.
זה מתחיל להרגיש שיש פה חופשים לעיתים קרובות...
התחלנו את החופש  בשישי שעבר
כשמרלין, חברתי לכיתה,
הצטרפה אלינו לסעודת שבת.
מרלין היא מהולנד,  רופאה צעירה שבאה לעבוד פה במחקר.
היא ממשפחה שאוהבת את ישראל,
כך שמיד כשנפגשנו לראשונה,
היא כבר שאלה האם תוכל לבוא ולחוות איתנו את ערב שבת.
היה ערב מקסים ונחמד!

החופש,
גרם לבנות לפתח את הדמיון,
וביום ראשון - הקימו לנו בבית ספא!
אמיתי כזה, עם עיסויים ופינוקים, ומוזיקת אוירה..
היה שווה ביותר!

הינה אביה נחה בספא אחרי שעבדה קשה בלנהל אותו

החופש עבר עלינו במשחקים, בטיולים ובמטבח כמובן...

ואז הגיע פורים...
נתחיל בוידוי:
שונאת פורים!
מאז שהייתי ילדה קטנה,
לא אוהבת את סיפור המגילה,
לא אוהבת תחפושות,
מסיבות,
למען האמת לא מוצאת משהו במנהגי החג שאני כן אוהבת.
במשך השנים פיתחתי דרכי התמודדות שונים עם החג,
לפעמים זה היה להכנס למיטה ליומיים,
לפעמים היו הבלחות קצרות למסיבות,
בשנים האחרונות השתדלתי להשקיע במשלוחי מנות - לפחות לשחק במטבח אני אוהבת..
ושנה שעברה, היינו בבית החולים אחרי תרומת/השתלת כיליה - ככה שהייתי פטורה!
תענוג!
לשמחתי עשיתי עבודה טובה בחינוך הבנות שלי והן מסתפקות בתחפושות שלא דורשות השקעה יוצאת דופן(:

ואז פורים הגיע לכאן..
וכל הרגשות היהודים שלי עולים,
והגעגועים לעצם היכולת לבחור להתעלם ממשהו - בגלל שהוא נוכח!
פה אם אתעלם לא יהיה כלום..

הוזמנו לחגוג את פורים בארוחת צהרים עם החבורה המעניינת שחגגנו איתה את שמחת תורה,
(מי שלא זוכר שידפדף אחורה, סתם!
תערובת נחמדה של אנשים נחמדים בגילאי ה70 פלוס מינוס עם זיקה ליהדות ו/או לישראל)
כמובן שעבורי זה לא מספיק..
אז החלטתי שמכינים משלוחי מנות לשכנים,
וגם למארחים כמובן
אז פתחתנו מאפיית חלות,
וחומוסיה נהדרת,
אוזני המן כמצוות היום,
ושקיקים עם נשיקות סתם כי זה יפה..
החלטנו שמכינים משלוחי מנות אחד לשני בתוך המשפחה.
קוראים מגילה כמובן (ופותחים אותה לדיון נוקב (-;
מזל שתחפושות היו עוד מפסטלאון אז הבנות יכלו לחלק את המשלוחים מחופשות.

אז הינה,
פורים חלף עבר
ומבחינתי - בהצלחה (:
תודה רבה למארחים הנפלאים שלנו וגם לדבורה שהכירה בנינו!
עכשיו אפשר לסמן וי ולהתחיל לתכנן את האתגר (הגדול) הבא -
פסח!

מתוך עמוד הפייסבוק של אחת השכנות

קריאת מגילה בדנית

רעשן דני

לסיום,
בגלל ששמש ואור זה לא מספיק,
חייבת לספר בהתרגשות,
שסופסוף הגיעו סימני האביב האמיתיים

ושיר כי זה מה שמתנגן לי בראש עכשיו.

ולפני שאני מעבירה את השרביט להראל (איזה כייף!)
הינה לכם כמה תמונות סלפי של ילדת הסלפים שלי..

 אה אולי בעצם היא למדה את זה ממישהי..

שלום!
חג הפסחא-
לפני כמה ימים יצאנו לחופשה
לכבוד חג הפסחא (חג נוצרי)
אחד מהמנהגים בחג זה שארנב הפסחא מחביא ביצי פסחא צבעוניות ויפות (לרוב משוקולד) 
והילדים מחפשים אותן.
היה נחמד (וטעים) שהשכנים החביאו לנו מאחורי הדלת ביצי פסחא יפות משוקולד :)
חג הפסחא זה חג של אביב (כמו שפסח זה חג של אביב...)

פורים-
 
פורים הגיע...
הכנו משלוחי מנות לשכנים:
-חלה קטנה
-חומוס (שאנחנו הכנו)
-נשיקות מרנג יפות
-ואוזני המן טעימים
וכמובן גם כרטיסי ברכה יפים ומקושטים (במסכות, משלוחי מנות ואוזני המן) שבהם הסברנו להם על פורים ועל המנהג של משלוחי מנות...
אתמות הלכנו לחגוג פורים עם עוד כל מיני אנשים היה נחמד ואפילו קראנו את מגילת אסתר בדנית...
אח"כ חזרנו הביתה ועשינו הגרלה: כל אחד מכין משלוח מנות למי שיצא לו בפתק...
אני הכנתי לאביה, הכנתי לה פתק יפה והבאתי לה אותו בצלחת יפה עם אוזני המן, נשיקות מרנג, סלט פירות, ועוד ממתקים.
אביה הכינה לי בערך אותו דבר אבל אני קיבלתי חלה קטנה במקום סלט פירות (וטוב שכך כי אני לא אוהבת פירות והחלה טעימה...) עכשיו מתכוננים לשבת אז בייי
ושבת שלום!!!
ממני ;)

ויהי אור

זה מדהים כמה זה יכול להראות תהליך
ובו זמנית להרגיש שזה קרה פתאום
האור!
הוא חזר!
קשה להסביר את ההשפעה של הקיום שלו,
בעיקר שכשהיה חושך,
זה לא הרגיש לי כל-כך נורא,
ואפילו לפעמים לא הבנתי אנשים ש'מתבכיינים' על החוסר באור,

לפני חודש פלוס,
כשקמנו בשבע בבוקר אמרתי לגדעון שלדעתי יש גוון כחול עמוק בשמים השחורים,
ואיכשהו עבר חודש,
ואנחנו קמים לאור!
מדהים!
ואחר הצהרים - כנל,
כל יום החושך מגיע קצת יותר מאוחר,
ובלי ששמתי לב,
בשבע בערב עוד לא לגמרי חשוך,
מדהים!

אני חושבת על זה פתאום,
שהאור פה הוא כמו יצור חי,
כל הזמן בתנועה,
כל הזמן משתנה,
בארץ לא מרגישים את זה ככה,
עיקר השינוי מגיע עם השינוי בשעוני העונות,
שעה אחורה-שעה קדימה
הן שעושות את עיקר ההבדל

ופה?
השמש במיקום אחר בשמים בכל אחת מעונות השנה,
עכשיו בשעות הצהרים היא גבוהה יותר
חמה יותר
נוכחת יותר

נכון,
עדיין קר,
5 מעלות זה לא בדיוק מזג אויר להשתזף,
אבל זה בחלט מזג אויר לשבת בחצר,
עם מעיל וכפפות,
ולתת לשמש ללטף את הפנים...

אבל הכי מושלם,
שהספה שלי במיקום כזה,
שכל יום בשעות הצהרים - השמש עליה,
מה יותר מושלם מלשכב על הספה בבית החם - עם שמש על כל הגוף (-; ?!

7 וחצי בבוקר

חצר שטופת שמש

הספה והשמש

7 ורבע בערב - עוד לא חשוך

ועוד כמה תמונות מהשבוע..

חבילה מסבתא!

אביה וחברה שרות ורוקדות בדנית

אני ממשיכה בנסיונות במטבח

ושוב שבת

השבוע פורים,
ופה חוגגים את הפסחא,
מה שאומר שבוע חופש,
חוויות ממנו יהיו בשבוע הבא (:

לסיום,
שיר בדנית  שהבנות שרות ורוקדות כל יום - כל היום (:

נשיקות ואהבה,
מיכל

לא קל להיות דתל"ש

יש בזה תלישות שקשה להסביר,
אתה חלק משני עולמות אבל בעצם לא שייך לאף אחד מהם.
אתה לפעמים מתגעגע,
אבל זה כבר לא 'שלך'..

שיר לרשומה - לאן אפנה

לפני כשלוש שנים,
הזמינו אותי לכנס של 'צהר'
הכנס היה מיועד להורים ומחנכים - שמטבע הדברים - היו דתיים
הפאנל היה בנושא - דתלשי"ם
ואני - על תקן הדתלשית.
באתי כי היה לי מה לומר,
איכשהו, מול מאות האנשים שם - עם הלחץ וההתרגשות -
אני לא בטוחה מה הצלחתי להעביר.

השבוע, בעקבות דברים שכתב אבא שלי,
נזכרתי במעמד ההוא ועלה לי רצון אז לנסות לכתוב.

התחושה העיקרית שלי בפאנל היתה שמה שרוצים לשמוע ממני זה-
איך לעשות שלנו זה לא יקרה

עכשיו אני יכולה לענות -
 אין לי מושג,
זה קורה במשפחות הכי טובות (:

השאלה העיקרית בעיני זה איך אתם כהורים, כמחנכים,
בוחרים להגיב ולהתמודד.

אם אתם, כהורים, אומרים לי שדבר הכי חשוב לכם זה שהילד שלכם יהיה דתי,
אין לכם מה להמשיך לקרוא,
המחשבות שלי מיועדות להורים שרוצים קשר טוב עם הילדים שלהם
גם אם הבחירות שלהם שונות.

אני כמובן חושבת על ההורים שלי - המדהימים באמת,
על הבחירות שעשיתי לאורך החיים - שאין ספק שהם לא היו בוחרים עבורי.
ובכל זאת, אנחנו בקשר מדהים.
איך?
אני חושבת שמנקודת המבט שלי,
הדבר העיקרי, זאת התחושה שלי
שתמיד, גם כשזה לא היה קל,
ההורים שלי חיפשו במה אני כן בסדר.
חיפשו איפה הם מעריכים אותי,
מה הדברים שכן לקחתי מהחינוך שלהם-
לא רק מה לא.

אני לא יודעת אם זה בא להם בטבעיות
או אם הם התאמצו לעשות את זה
אני לא יודעת אם זה בכלל היה במודע
אבל עלי ההשפעה היא עצומה.

אני יודעת ומרגישה מוערכת על מי שאני
ולא מרגישה נשפטת על מי שאני לא.

גם כשאני יודעת שזה לא קל להם.

ואולי,
זה בכלל לא קשור לדת או לתדלשים,
אולי זה בכלל קשור להורות ולחינוך..

אני מתפללת מכל הלב שאני כאמא,
אוכל לעשות אותו דבר,
שהבנות שלי תמיד ירגישו מוערכות על מי שהן.

אבא, אמא,
תודה על מי שאתם.
ועל מי שאני בזכותכם

נשיקות ואהבה
מיכל.

כעבור 3 שבועות

מה יהיה?!
אני לא מצליחה לשבת לכתוב.
נכנסת לבלוג,
מתחילה להעלות רשומה,
נתקעת
נזכרת שבעצם יש כלכך הרבה דברים אחרים לעשות
הימים עמוסים
והבלוג?
הוא ממשיך לחכות בשקט

אז אני שוב פה
בנסיון נוסף

הרשומה הקודמת נכתבה יום לפני שקמה הגיעה,
ביום ראשון שלמחרת
נפגשתי עם טלי בקופנהגן
אין תמונות אבל תצטרכו להאמין לי שגם מה שאני לא מצלמת קורה,
תכלס זאת הפעם הראשונה לדעתי שהסתובבנו רק שתינו לבד בקופנהגן,
צריך לדאוג שזה יקרה יותר!

אחהצ אספתי את קמה בשדה התעופה הדני ונסענו יחד הביתה.
אחרי 2 המפגשים האלה,
אני יכולה לומר באופן וודאי,
כנראה עשיתי משהו בסדר אם יש לי חברות כאלה.

היה נפלא עם קמה
היה במינון מדוייק,
השיחות, הטיולים, שטיסל, הביחד עם הבנות...

קמה נסעה,
וסופסוף היא הגיעה-
השיגרה!

חזרתי ללימודים,
לכיתה החדשה שבקושי הספקתי להיות בה
(הועברתי אליה אחרי שהצלחתי במבחן האחרון)
לטיולים (לא מספיק)
לנסויים במטבח.
הבנות חזרו לשגרת בית ספר-בית-חברות (אחרי חופשת החורף)
והשקט הזה,
מאפשר לאי שקט להכנס...

אני בדיבור איתו,
עם האי שקט,
מנסה להבין,
מנסה לתת מקום,
בעיקר מנסה לא להבהל,
לפעמים זה מצליח יותר ולפעמים פחות.

הרבה נושאים עולים לי בתוכו,
מתחשק לכתוב,
ולא זורם
מקווה שיגיע,
שאוכל לשתף
מחשבות
מבפנים
עלי
על המקום שלי בעולם
על רעש ועל שקט

אבל אני עוד לא שם


אז בוא רק ניתן לתמונות לדבר

 הדרך לקופנהגן מהרכבת-

הגשר מציץ

והגשר הענק מעל המיצר

ברכבת לסבנדבורג

וכבר נפרדים

פאולה ואני נפרדות מקוסטלה שעברה ללונדון

פנינגוואק נשארה לישון

וגם אחותה הקטנה באה לביקור

גריל עם השכנים בחצר. 4 מעלות, בקטנה.

טיול עם היידי ואיזבלה

דיוקן עצמי

והציירת

פורים בפתח

ארוחת בוקר ישראלית לחברים מהלימודים

ודש מהאינסטגרם

ולסיום,
מזל-טוב לדניאל, בן דודי-אחי-חברי האהוב מאוד
שהתארס עם אהובתו (- איך לא -) מיכל (:
אין לתאר את האושר!
שמחה איתכם ומאחלת לכם את כל הטוב שבעולם!
ואם כבר,
אז שיר לכבודכם

להית' בינתיים
נשיקות ואהבה