לא מוצאת שם לרשומה

לא כתבתי 3 שבועות

קיבלתי תזכורת חשובה השבוע,

שהבלוג הוא אחד מהעוגנים שלי,

לכן לא משנה מה קורה אצלי,

אני מחוייבת לעצמי, לכתוב.

הפעם מצאתי את עצמי לא כלכך מוכנה 

הפעם מה שעובר עלי הוא - 'לא שלי',

מה שלא מאפשר לי לכתוב על ההתמודדות שלי בחופשיות.

אז פשוט לא כתבתי.

כמה קל

לשקוע

למזלי,

יש מי שיזכיר לי

איך להתאפס

אז בתור התחלה אני כותבת

זה השיר לרשומה הזאת

אל תפחד

לפני 11 חודשים בדיוק,

ליוויתי אל חדר הניתוח את האיש שלי 

ואת אח שלי 

האהובים.

אחרי 11 חודשים

ו2 כיליות מתפקדות,

שוב ניתוח,

הפעם לאבא.

ואני לא שם.

[את הקטע שבסוגריים אני מוסיפה כעבור מספר שעות:
שבהם כבר בכל קבוצות הוואטצאפ של הדוסים וגם בפייסבוק,
כתוב הכל בפרטים,
אז אני מרשה לעצמי לכתוב:
אבא שלי רצה לתרום כיליה, מזמן, עוד מלפני שאח שלי היה צריך השתלה.
לצערו לא אישרו לו (הוא עבר התקף לב לפני 16 שנה)
הוא התעקש ועבר בדיקות שוב ושוב, וועדות שוב ושוב,
כשאבא שלי רוצה משהו - שום דבר לא עוצר אותו,
לפני בערך חודש וחצי, לאושרו הרב, אישרו לו לתרום.
אחרי האישור נמצאה התאמה ונקבע מועד לניתוח,
לפני כשבועיים אחד הרופאים התעקש על בדיקה נוספת שבה התגלה גידול ממאיר.
ביום שהגידול התגלה אבא ואמא קנו כרטיסים ובאו אחרי יומיים.
חזרו לארץ לפני שבוע וחצי אל רצף בדיקות.
לפני יומיים קבעו את הניתוח למחר.
אנחנו אופטימים ומלאי אמונה ותפילות שהכל יעבור בשלום ויהיה מאחורינו בקרוב.
תודה לכל הדואגים והמסמסים]

חיים מתערבבים

ואני איתם

לרגעים לא מוצאת אחיזה

טובעת

שוקעת

נאבדת 

לרגעים מצליחה להאחז בעובדות

באופטמיות

מוצאת לעצמי הסחות דעת

משקיעה בלימודי הדנית

בהכנת מאכלים מושקעים

בשבועות הקרובים צפויים לנו ביקורים משמחים מאוד

מקווה שיתנו לי גם הם עוד הרבה כוחות ואנרגיות...

עכשיו פשוט רוצה לחלוק איתכם את הבונוס הגדול

שקיבלתי מכל זה...

ביקור ספונטני (מאוד) של אבא ואמא!

את אבא לא פגשתי 10 חודשים!

ומתי בפעם האחרונה היה לי זמן איכות עם אבא ואמא לבד?

מרגש!!

האורחים החשובים הגיעו אחרי עיכובים

באמצע הלילה שבין חמישי לשישי.

יום שישי הבנות נשארו בבית

והתחלנו את הביקור בארוחת בוקר מאוחרת

אחר כך יצאנו לשוטט מעט בסביבה

ואז מהר מהר מהר העמדנו המון אוכל לשבת

התמונות הבאות צולמו באהבה של אמא..

גדעון נכנס מקניות

אביה מדגמנת לסבתא 

גם הראל

שבת היתה נפלאה ולא מצולמת..

ערב שבת שרנו כמיטב המסורת.

קמנו לבוקר מושלג,

יפיפה ולבן.

עבר עלינו יום שקט,

נעים ומשפחתי.

מוצאי שבת יצאנו אבא ואני לקפה זוגי!

איזה כייף!

אבא ואני לבד זה ממש 'חדש ימינו כקדם'

תזכורת לשנתיים+ שעבדתי עם אבא...

יום ראשון נוצל לטיולים נוספים בסביבה

בחוף 'שלנו'

עם הראל

 ובחוף 'הגדול' רק אבא, אמא ואני

 היה ערפל קסום
שהפך את הכל לנראה כחלום

חזרנו הביתה קפואים

לארוחת ערב וחגיגת טו בשבט

עם המון פירות מארץ ישראל

היה קשה ללכת לישון כשיודעים שבבוקר נפרדים...

בדרך לתחנת הרכבת ומשם לבית הספר

היה לי קשה להפרד

נשארתי עם הדאגות

טוב שבבית יש לי גדעון שלא מאפשר לי להרגיש לבד (:

אז מה עוד היה לנו בשבועות האחרונים?

ניצן לומדת עברית

פנקייק לארוחת בוקר של יום ראשון

יום שימשי מפתיע

שחמט

עוד שחמט

האור מתחיל להקדים בבוקר

שלג 

היידי ואני בונות איש שלג

סקייפ עם אחיינים מתוקים מתוקים

ילדות סורגות

פאולה חברתי ללימודים,

החליטה לקנות לי ספל חדש (:

הבחורה השקיעה וקנתה ספל של מותג דני מפורסם

http://www.bjornwiinblad.dk/

סלפי בדרך לבית הספר

ובכיתה

בבית הספר של הבנות,
עשו ארוחה חגיגית של 3 הכיתות של הבנות
שבה כל ילד הביא אוכל מארץ המוצא שלו,
התלבטנו רבות מהו אוכל ישראלי,
מוזמנים לשתף בתגובות מהו אוכל ישראלי לדעתכם..
אנחנו הלכנו בסוף על:
חלות, לביבות חנוכה ושניצלים.
היתה ארוחה מקסימה!

הדרדסיות שלי

עוגיות חמאה ושוקולד

קרן שמש מחלון הכיתה

ניצן נרדמת בתנוחה מעניינת במיטה של אבאמא

לומדת למבחן בדנית (שהיה אתמול)

משחקים איש תלוי (אביה בוחרת הגדרה שגורמת לי להיות גאה..)

אתגר המקרונים - קיפלתי יותר מידי

בכל זאת - יש רגל!!

לא יאמן אבל עשיתי זאת! 

ועוד שחמט

מאוהבת הספל שלי

משלוח משמח מהשכנים מלמטה

בוקר ורוד

מקווה להצליח להישאר עם אויר
רגליים על קרקע יציבה

מתחייבת לעצמי לשמור על עוגנים
לכתוב בבלוג
כי זה מחזיר לי נשימה

אז איחולי בריאות לכולם
ושמחה ואהבה
כי אלו הכי חשובים בעולם

מיכל