שיר לרשומה
מתישבת לכתוב,
זה מרגיש בבית
הכתיבה
מרגישה בבית
נעים לי.
שבועיים וחצי עמוסים ומתישים
פיזית ונפשית
הניתוח ביום חמישי לפני שבועיים
השפיע עלי יותר משרציתי,
אחרי יום של עצבים מרוטים
קבעתי לצאת עם פאולה וגבריאל
חברי ללימודים
ישבנו במסעדה האיטלקית שבה גבריאל עובד
אוכל טוב
יין בשפע
חברה כייפית
ערב מושלם
למחרת גיליתי שאמנם זאת היתה הסחת דעת נפלאה אבל היא לא מחזיקה מעמד,
סופש היה מלא דאגה
לאט לאט חלחלה ההבנה שאני צריכה ורוצה להיות עכשיו עם אבא שלי
עם המשפחה שלי.
בראשון בערב,
אבא הוכנס לניתוח נוסף
בזמן שהיה בניתוח
הגיעו קארין ואלישע לביקור המצופה
נקרעתי בין הרצון להיות איתם פה
לבין הצורך הברור שלי לנסוע ארצה
אחרי לבטים לא קלים החלטתי להיות איתם יומיים ואז לטוס בטיסה הישירה מדנמרק לישראל.
היו לנו יומיים נהדרים יחד
למרות הדאגה ברקע כל הזמן...
ביום שני,
חגגו בדנמרק את Fastelavn הלא הוא חג התחפושות.
אביה השקיעה והכינה לכיתה את לחמניות החג
ואביה וניצן הלכו מחופשות לבית הספר
היה עצוב להיפרד
הנסיעה לישראל היתה חשאית,
לא רציתי שיגידו לי לא לבוא,
לא רציתי שאתחיל להתפזר בלפגוש חברים,
נסעתי ממוקדת מטרה
ברגע שלפני האחרון סגרתי עם משה שיאסוף אותי בשדה התעופה
אחרי לילה ארוך בשדה הדני
הייתי בדרך ארצה
הביתה?!
פחדתי לנסוע
פחדתי לנפץ את הבועה הסטרילית שלנו
פחדתי להרגיש בארץ בבית
פחדתי מהתהיות 'למה אנחנו לא כאן'
לילה במיטה של אבאמא
הכי כייף
מתעוררת בבוקר יחד עם אלומה
ומפגש ראשון עם בניה שנולד אחרי שנסענו
מחוץ למיטה גם סלפי אחיות
זה היה שבוע של מרוץ
הרבה בית חולים
קצת סבים וסבתא
הרבה משפחה ובעיקר אבא ואמא
פרידה
חברים אהובים ששימחו בחיבוק ברגע האחרון
כשהייתי כבר בנתבג,
בשער העליה למטוס,
בשיחה טלפונית אחרונה מהארץ,
שאל אותי אבא איך אני מסכמת את השבוע,
אמרתי לו ששמחתי שבאתי,
אבל השאלה המשיכה איתי כל הדרך הביתה.
היה טוב להגיע לארץ,
החום,
האנושי והשימשי,
הביחד המשפחתי,
הכל נהדר
אבל
והאבל הזה כל-כך התחדד לי השבוע,
זה לא המקום שלי כרגע
כמה לחוץ עבורי
התחושה התמידת של מרדף ושל להספיק
חוסר נשימה
הרעש, החיצוני והפנימי
ואף מילה על המצב הביטחוני..
הוקל לי לחזור הביתה
כן, הבית שלי כרגע הוא כאן.
בינתיים,
מהארץ אני שומעת בשורות מעודדות,
אנחנו ממשיכים להתפלל ולהחזיק אצבעות שישתפר כל הזמן
ופה?
מחר כבר מגיע ביקור נוסף (:
נשיקות ואהבה
מיכל
מתישבת לכתוב,
זה מרגיש בבית
הכתיבה
מרגישה בבית
נעים לי.
שבועיים וחצי עמוסים ומתישים
פיזית ונפשית
הניתוח ביום חמישי לפני שבועיים
השפיע עלי יותר משרציתי,
אחרי יום של עצבים מרוטים
קבעתי לצאת עם פאולה וגבריאל
חברי ללימודים
ישבנו במסעדה האיטלקית שבה גבריאל עובד
אוכל טוב
יין בשפע
חברה כייפית
ערב מושלם
למחרת גיליתי שאמנם זאת היתה הסחת דעת נפלאה אבל היא לא מחזיקה מעמד,
סופש היה מלא דאגה
לאט לאט חלחלה ההבנה שאני צריכה ורוצה להיות עכשיו עם אבא שלי
עם המשפחה שלי.
בראשון בערב,
אבא הוכנס לניתוח נוסף
בזמן שהיה בניתוח
הגיעו קארין ואלישע לביקור המצופה
נקרעתי בין הרצון להיות איתם פה
לבין הצורך הברור שלי לנסוע ארצה
אחרי לבטים לא קלים החלטתי להיות איתם יומיים ואז לטוס בטיסה הישירה מדנמרק לישראל.
היו לנו יומיים נהדרים יחד
למרות הדאגה ברקע כל הזמן...
 |
| ההשכמה הטובה בעולם לסבתא |
 |
| אחים (: |
 |
| כלה וחמות |
 |
| הראל והפרצופים |
 |
| נוף העיר מהגשר לTåsinge |
חגגו בדנמרק את Fastelavn הלא הוא חג התחפושות.
אביה השקיעה והכינה לכיתה את לחמניות החג
 |
| אביה ומירנה |
 |
| הפיה שלי |
היה עצוב להיפרד
הנסיעה לישראל היתה חשאית,
לא רציתי שיגידו לי לא לבוא,
לא רציתי שאתחיל להתפזר בלפגוש חברים,
נסעתי ממוקדת מטרה
אחרי לילה ארוך בשדה הדני
הייתי בדרך ארצה
הביתה?!
פחדתי לנסוע
פחדתי לנפץ את הבועה הסטרילית שלנו
פחדתי להרגיש בארץ בבית
פחדתי מהתהיות 'למה אנחנו לא כאן'
 |
| אני אוהבת את התמונה הזאת (: |
 |
| נפוליאון - הסמל המשפחתי לבלינסון |
 |
| שקיעה ישראלית |
הכי כייף
מתעוררת בבוקר יחד עם אלומה
הרבה בית חולים
קצת סבים וסבתא
הרבה משפחה ובעיקר אבא ואמא
 |
| גפן ודודה |
 |
| עוד שקיעה בבלינסון |
 |
| ואם כבר בישראל - אז בזמן הנכון לשקדיות |
 |
| כניסת שבת באיתמר |
כשהייתי כבר בנתבג,
בשער העליה למטוס,
בשיחה טלפונית אחרונה מהארץ,
שאל אותי אבא איך אני מסכמת את השבוע,
אמרתי לו ששמחתי שבאתי,
אבל השאלה המשיכה איתי כל הדרך הביתה.
היה טוב להגיע לארץ,
החום,
האנושי והשימשי,
הביחד המשפחתי,
הכל נהדר
אבל
והאבל הזה כל-כך התחדד לי השבוע,
זה לא המקום שלי כרגע
כמה לחוץ עבורי
התחושה התמידת של מרדף ושל להספיק
חוסר נשימה
הרעש, החיצוני והפנימי
ואף מילה על המצב הביטחוני..
הוקל לי לחזור הביתה
כן, הבית שלי כרגע הוא כאן.
בינתיים,
מהארץ אני שומעת בשורות מעודדות,
אנחנו ממשיכים להתפלל ולהחזיק אצבעות שישתפר כל הזמן
ופה?
מחר כבר מגיע ביקור נוסף (:
נשיקות ואהבה
מיכל
