בשישי שעבר עוד ארזנו במרץ,
הראל המדהימה, עמדה והכינה נשיקות כדי שנחלק למשפחה וחברים לפני שעוזבים
חיותי, חברתי האהובה - באה לצלמנו צילומי פרידה מהגבעה, הרוח המפורסמת של 777, לא היתה לטובתנו, איכשהו בסוף, היא יצרה חלק מהקסם של התמונות.
תודה חיותי!!
שבת היינו יחד כל המשפחה, בבית של אבא ואמא שבכלל בהודו עד אמצע יולי.
תמונה נדירה ממוצאי שבת
הרכב של נתנאל ובצי התמלא מזוודות ונפרדנו בדמעות (לא שלי (-;
בשדה התעופה
ובכל זאת, סלפי אחרון עם אחי הגדול - תודה נל!!
במטוס
הטיסה עברה במהירות ונעימות
בשדה התעופה הדני הופתעתי עד דמעות
כשחיכתה לנו קבלת פנים של חברים-טובים-טובים-טובים שגרים בקופנהגן
תודה טלי!!
הדרך ירוקה ויפה
בדרך עוברים גשר ענק שדרכו עובדים לאי Fyn
מרשים ממש
ושעתיים וחצי אחרי הנחיתה בדנמרק
אנחנו כבר בבית
הכל יפה כל-כך
לא מרגיש אמיתי
אבל אנחנו בבית!
מתחילים להתארגן לאט לאט
הבניין שלנו, נמצא בחצר קטנה ומסתבר שגם מאוד קיבוצית (:
השכנים יושבים ביחד כל יום, המון.
זה כל-כך מפתיע!
ונעים! כולם נחמדים ומציעים עזרה,
יש ילדה בגיל של ניצן בקומה מתחת והן יחד רוב הזמן למרות שאין להן שפה משותפת.
פשוט מקסים לראות
הימים עמוסים בסידורים, חלק מזמן עם הבנות וחלק בלעדיהן,
מחוץ לביניין העיריה, גילינו את הפסל החמוד הזה, שכבר הספיק להצטלם עוד הרבה..
ביום חמישי, הלינה, הדודה האהובה של גדעון, באה לבקר!
הבנות, שפגשו אותה לראשונה,
קיבלו אותה באהבה רבה שהמיסה אותה
שממש מתחת לבית
לאט לאט מתחילים שיגרה של ארוחות, שיטוטים בסביבה ובהמון חנויות יד שניה
רגע של יופי - ברקע רואים את הגשר לאי הסמוך (את השם שלו אני עדיין לא זוכרת..)
הראל ברחוב טיפוסי בעירה.
בקצה הרחוב, אם מתאמצים, רואים את הבית שלנו
ולסיום - ניצן ואני (:
מקווה עד שבוע הבא להצליח למצוא גם מילים - נשיקות ואהבה, מיכל
פרק 2 - הטיסה:
הי זאת אני שוב, אביה, זוכרים?
אז ככה, נתנאל האח הגדול של אמא שלי (נתנאל, רבקה, עודד, משה, מיכל (אמא שלי) ועדי)
לקח אותנו לשדה התעופה
הלכנו שם הרבה עם כל המזוודת
ואז הגיע הרגע, זאת אומרת= לא חשבתי שהוא יגיע!
עלינו למטוס!!
היה שם כייף, קצת קראתי וקצת שיחקתי ורוב הזמן הסתכלתי בחלון.
היה ממש כייף במטוס!
דניאל (קרוב משפחה של אבא שלי שגר בדנמרק)
דיבר עם אבא ואמא וראה אותנו בפעם הראשונה.
אחרי הטיסה כשירדנו עם כל המזוודות חיכתה לנו קבלת פנים יוצאת דופן = טלי, שי ויותם (טלי= חברה של אמא שלי מאז שגרנו בירושלים. שי ויותם = הילדים שלה, יותם בגיל שלי ושי קצת יותר גדולה)
אז הם חיכו לנו בקבלת פנים
(בקבלת פנים= מקום עם הרבה אנשים. באים לשם קצת אחרי שיורדים מהמטוס ולוקחים את המזוודות וכל זה)
עם דגלי דנמרק!! זה היה מרגש מאוד!!
וחוץ מזה גם אילה (אישתו של דניאל) והבת שלהם (אני לא זוכרת איך קוראים לה) חיכו שם.
טוב, סיפרתי את מה שיש לי לספר על הטיסה.
נפגש בפרק הבא.
אביה
מאוד מרגש לקרוא את מה שכתבת, אביה.
השבמחקאני מחכה לפרק ההמשך על העיירה שלכם ועל הבית שלך השכנים וכל השאר.
מיכל. הכל נראה נפלא. הלוואי עלי לעבור ככה לאירופה המדהימה. ומשפחה. וחברים, והדנמרק הזו עם האור הרך הבתים הפסטלים והתחושה הזו. מין רוך כזה.
מאחלת לך המון אהבה והצלחה הונאה שם. תמשיכי לעדכן. הסיפורים שלך הם החלומות שלנו.
הי ענבל
מחקריגשתותי במילותייך.
נמשיך לשתף.
מוזמנת איתנו מבעד למסך...
בהצלחה רבה!!!
השבמחקאיזה תמונות מקסימות!!!
תמשיכי לעדכן בעוד הרפתקאות :)
איזה פוסט מרגש.
השבמחקתענוג לקרא את מה שאביה כותבת, ותענוג לקרא אותך מיכצ'וקית אהובה.
הולכת להמשיך בקריאה.....