כעבור 3 שבועות

מה יהיה?!
אני לא מצליחה לשבת לכתוב.
נכנסת לבלוג,
מתחילה להעלות רשומה,
נתקעת
נזכרת שבעצם יש כלכך הרבה דברים אחרים לעשות
הימים עמוסים
והבלוג?
הוא ממשיך לחכות בשקט

אז אני שוב פה
בנסיון נוסף

הרשומה הקודמת נכתבה יום לפני שקמה הגיעה,
ביום ראשון שלמחרת
נפגשתי עם טלי בקופנהגן
אין תמונות אבל תצטרכו להאמין לי שגם מה שאני לא מצלמת קורה,
תכלס זאת הפעם הראשונה לדעתי שהסתובבנו רק שתינו לבד בקופנהגן,
צריך לדאוג שזה יקרה יותר!

אחהצ אספתי את קמה בשדה התעופה הדני ונסענו יחד הביתה.
אחרי 2 המפגשים האלה,
אני יכולה לומר באופן וודאי,
כנראה עשיתי משהו בסדר אם יש לי חברות כאלה.

היה נפלא עם קמה
היה במינון מדוייק,
השיחות, הטיולים, שטיסל, הביחד עם הבנות...

קמה נסעה,
וסופסוף היא הגיעה-
השיגרה!

חזרתי ללימודים,
לכיתה החדשה שבקושי הספקתי להיות בה
(הועברתי אליה אחרי שהצלחתי במבחן האחרון)
לטיולים (לא מספיק)
לנסויים במטבח.
הבנות חזרו לשגרת בית ספר-בית-חברות (אחרי חופשת החורף)
והשקט הזה,
מאפשר לאי שקט להכנס...

אני בדיבור איתו,
עם האי שקט,
מנסה להבין,
מנסה לתת מקום,
בעיקר מנסה לא להבהל,
לפעמים זה מצליח יותר ולפעמים פחות.

הרבה נושאים עולים לי בתוכו,
מתחשק לכתוב,
ולא זורם
מקווה שיגיע,
שאוכל לשתף
מחשבות
מבפנים
עלי
על המקום שלי בעולם
על רעש ועל שקט

אבל אני עוד לא שם


אז בוא רק ניתן לתמונות לדבר

 הדרך לקופנהגן מהרכבת-

הגשר מציץ

והגשר הענק מעל המיצר

ברכבת לסבנדבורג

וכבר נפרדים

פאולה ואני נפרדות מקוסטלה שעברה ללונדון

פנינגוואק נשארה לישון

וגם אחותה הקטנה באה לביקור

גריל עם השכנים בחצר. 4 מעלות, בקטנה.

טיול עם היידי ואיזבלה

דיוקן עצמי

והציירת

פורים בפתח

ארוחת בוקר ישראלית לחברים מהלימודים

ודש מהאינסטגרם

ולסיום,
מזל-טוב לדניאל, בן דודי-אחי-חברי האהוב מאוד
שהתארס עם אהובתו (- איך לא -) מיכל (:
אין לתאר את האושר!
שמחה איתכם ומאחלת לכם את כל הטוב שבעולם!
ואם כבר,
אז שיר לכבודכם

להית' בינתיים
נשיקות ואהבה