ראש השנה, ספירת מלאי וביקור המלכה

ספירת מלאי זאת בכלל לא ההגדה הנכונה של מה שאני עושה,
ובכל זאת לא מצאתי מילה אחרת..
ביום ראשון, כשזה יהיה בדיוק 4 שבועות מאז שעברנו דירה,
אנחנו נהיה על מטוס לארץ.
5 חודשים אחרי שהייתי שם בפעם האחרונה,
אני שבה לביקור קצר, לחגוג את ראש השנה בהרכב משפחתי מלא.
אבא, אמא ו3 בנות.


כמעט 5 חודשים מאז שחזרתי הביתה.
שמתי לב שהפסקתי לספור שבועות,
בהתחלה הכל היה נספר לפי כמה שבועות עברו מאז שאבא מת, פתאום זה בחודשים.
5 חודשים.


*



שבוע לא קל עבר עלי.
התחלות חדשות ומטלטלות,
ובתוך הטלטלות אני מנסה למצוא עוגנים.
להיזכר מי אני.
להעריך את הדרך שעברתי ושאני עוברת.

בכל זאת, הגיע יום חמישי,
אני יושבת בבית שלי,
שהוא שלי, והוא כבר די נחמד ונעים,
וזה מכה בי.
הקטע הזה, שאשכרה אני, מיכל הקטנה מאיתמר,
יושבת לה בבית שלה בעירה קטנה בדנמרק.
וזה ככ מופרך שאין לי אלא לפרוץ בצחוק....

פעם קודמת שזה הכה בי ממש,
היה בקיץ הקודם,
כשמכרתי עוגיות שהכנתי, בדוכן קפה בהופעה של אלטון ג'ון, בדנמרק.
כל הערב הבטן שלי סערה,
ובכיתי וצחקתי ושרתי..
מיכל הקטנה מאיתמר--- אלטון ג'ון--- דנמרק---

זאת היתה ההופעה הראשונה שבה העוגיות שלי נמכרו,
מאז זה קרה כבר לא מעט פעמים.
העוגיות נחטפות ולפני סוף ההופעות כבר נגמרות.
זה עדיין מרגש אותי כל פעם מחדש.

והיום? היום הרגשתי הכי תיירת שהרגשתי בחיים.
כמו מישהו שבא, וצופה על משהו מבחוץ לחלוטין.
וזה מצחיק ואפילו מרגש, אבל זה כלכך לא שלי.
ואין לי שום דרך להבין את זה בכלל..

היום המלכה באה לבקר בעיר הקטנה שלנו.
היא הגיעה באוניה המלכותית ויצאה לסיבוב בכיכרה עם פמליה גדולה ברחובות העיר.
המסלול שלה עבר ממש מתחת לחנות, אז עליתי לשם לצפות.
כשעה אחרי שחזרתי הביתה, הפמליה עברה בצומת שמעל הבית,
הוצאתי ראש מהחלון וצילמתי.
ואז זה שוב היכה בי.
אני, מיכל הקטנה מאיתמר, מצלמת מחלון ביתה את הפמליה של מלכת דנמרק שמבקרת בעיר הקטנה בה אני גרה.
מצאתי את עצמי צוחקת בקול כשאני לבדי בבית.
כמה מופרך זה נשמע!

אני נשמעת לכם קצת משוגעת?
יש מצב שאתם צודקים (:

כי ככה החיים...
ואני חיה אותם, וחושבת שבסוף, אני אפילו עושה את זה לא רע...

ואולי הדבר העיקרי הוא,
שגדלתי