ברית עולם

לפני הרשומה, כמה קטנות:
אני עוד לומדת את הבלוגר...
1-עדיין לא ברור לי למה יש אנשים שמצליחים להגיב ויש שלא. עובדת על לפתור את זה.
2- על מנת להרשם לבלוג צריך להיות בגירסת האינטרנט (ולא בגרסת הסלולרי) ואז להזין את כתובת המייל.
3- התוכנית היא להעלות רשומה פעם בשבוע, כרגע בגלל האינטנסביות שבה הדברים קורים, אני מניחה שיהיו יותר רשומות, מקווה לא להעיק.
4- בכל מקרה, אני תמיד זמינה במייל mikeron21@gmail.com




לפני 12 שנים התחתנו.

הניסוח של ההזמנה,
שהיום כמובן נשמע לי מטופש ביותר,
היה -
גדעון ומיכל
באים בברית עולם

אני חושבת על כמה היינו קטנים אז
מה ידענו על החיים
על העולם
על טוב ורע
על בריתות ועל עולמות
על תמיד ועל אף פעם
מה ידענו על כאב
מה ידענו על אהבה
על נתינה
על בדידות
על יחד
על שיתוף

החיים הם מסע ארוך

זכיתי שבגיל כל-כך צעיר היתה לי את היכולת לבחור נכון

במסע שלי היה הרבה כאב
והמון אהבה
זכיתי בשותף וחבר

למדנו יחד
צעד צעד
לבכות
לשמוח
לבנות משפחה

ואיכשהו אחרי 12 שנה,
זה אפילו מרגיש
שאנחנו מצליחים לא רע (:

גדעון
תודה

משתפת בסרטון שהוכן עוד בארץ וחיכה ליום הנישואים.
תודה רבה לכל השותפים האהובים

רשומה בתמונות וקצת מילים + פרק שני של אביה

 בשישי שעבר עוד ארזנו במרץ,
הראל המדהימה, עמדה והכינה נשיקות כדי שנחלק למשפחה וחברים לפני שעוזבים

חיותי, חברתי האהובה - באה לצלמנו צילומי פרידה מהגבעה, הרוח המפורסמת של 777, לא היתה לטובתנו, איכשהו בסוף, היא יצרה חלק מהקסם של התמונות.
תודה חיותי!!

שבת היינו יחד כל המשפחה, בבית של אבא ואמא שבכלל בהודו עד אמצע יולי.

תמונה נדירה ממוצאי שבת

 בשני בבוקר, המטבח של אבא ואמא התמלא בצוות שלם שהכין לנו לחמניות מושקעות לכל היום הארוך שמצפה לנו - תודה ע נ ק י ת לכל המשפחה המדהימה שלי!!

הרכב של נתנאל ובצי התמלא מזוודות ונפרדנו בדמעות (לא שלי (-;

בשדה התעופה

 ובכל זאת, סלפי אחרון עם אחי הגדול - תודה נל!!

במטוס

הטיסה עברה במהירות ונעימות
בשדה התעופה הדני הופתעתי עד דמעות
כשחיכתה לנו קבלת פנים של חברים-טובים-טובים-טובים שגרים בקופנהגן
תודה טלי!!

מעמיסים את המונית ונפרדים. מחכה לנו נסיעה ארוכה עד Svendborg שם מחכה לנו ביתנו החדש
הדרך ירוקה ויפה
בדרך עוברים גשר ענק שדרכו עובדים לאי Fyn
מרשים ממש

ושעתיים וחצי אחרי הנחיתה בדנמרק

אנחנו כבר בבית

קשה להאמין...
הכל יפה כל-כך
לא מרגיש אמיתי
אבל אנחנו בבית!
מתחילים להתארגן לאט לאט

הבניין שלנו, נמצא בחצר קטנה ומסתבר שגם מאוד קיבוצית (:
השכנים יושבים ביחד כל יום, המון.
זה כל-כך מפתיע!
ונעים! כולם נחמדים ומציעים עזרה,
יש ילדה בגיל של ניצן בקומה מתחת והן יחד רוב הזמן למרות שאין להן שפה משותפת.
פשוט מקסים לראות

הימים עמוסים בסידורים, חלק מזמן עם הבנות וחלק בלעדיהן,

מחוץ לביניין העיריה, גילינו את הפסל החמוד הזה, שכבר הספיק להצטלם עוד הרבה..

ביום חמישי, הלינה, הדודה האהובה של גדעון, באה לבקר!

הבנות, שפגשו אותה לראשונה,

קיבלו אותה באהבה רבה שהמיסה אותה

יצאנו יחד לטייל בנמל
שממש מתחת לבית

לאט לאט מתחילים שיגרה של ארוחות, שיטוטים בסביבה ובהמון חנויות יד שניה

רגע של יופי - ברקע רואים את הגשר לאי הסמוך (את השם שלו אני עדיין לא זוכרת..)

הראל ברחוב טיפוסי בעירה.
בקצה הרחוב, אם מתאמצים, רואים את הבית שלנו

ולסיום - ניצן ואני (:

                                  מקווה עד שבוע הבא להצליח למצוא גם מילים - נשיקות ואהבה, מיכל

פרק 2 - הטיסה:
הי זאת אני שוב, אביה, זוכרים?
אז ככה, נתנאל האח הגדול של אמא שלי (נתנאל, רבקה, עודד, משה, מיכל (אמא שלי) ועדי)
לקח אותנו לשדה התעופה
הלכנו שם הרבה עם כל המזוודת
ואז הגיע הרגע, זאת אומרת= לא חשבתי שהוא יגיע!
עלינו למטוס!!
היה שם כייף, קצת קראתי וקצת שיחקתי ורוב הזמן הסתכלתי בחלון.
היה ממש כייף במטוס!
דניאל (קרוב משפחה של אבא שלי שגר בדנמרק)
דיבר עם אבא ואמא וראה אותנו בפעם הראשונה.
אחרי הטיסה כשירדנו עם כל המזוודות חיכתה לנו קבלת פנים יוצאת דופן = טלי, שי ויותם (טלי= חברה של אמא שלי מאז שגרנו בירושלים. שי ויותם = הילדים שלה, יותם בגיל שלי ושי קצת יותר גדולה)
אז הם חיכו לנו בקבלת פנים
(בקבלת פנים= מקום עם הרבה אנשים. באים לשם קצת אחרי שיורדים מהמטוס ולוקחים את המזוודות וכל זה)
עם דגלי דנמרק!! זה היה מרגש מאוד!!
וחוץ מזה גם אילה (אישתו של דניאל) והבת שלהם (אני לא זוכרת איך קוראים לה) חיכו שם.
טוב, סיפרתי את מה שיש לי לספר על הטיסה.
נפגש בפרק הבא.
אביה

פרק ראשון: עוד יומים טסים

שלום אני אביה גולדשטיין אני בת שמונה ושבוע, בכיתה ב'.  
 אתם יודעים עוד יומים אני ומישפחתי עוברים לדנמרק
אני מאוד מתרגשת: לטוס במטוס? ארץ אחרת?
חלק ממני רוצה ללכת אבל...  
אני חושבת שזאת תהיה חוויה טובה או רעה                              
מצד אחד אני פוחדת וחוששת ולא רוצה להיפרד
אך בצד השני אני מרגישה מין התרגשות שמחה שכזאת
והרבה רצון ללכת או במקרה שלנו לטוס
כל יום הלב שלי מוציא עוד הרגשה טובה או רעה כן אהיה לי כיף!
לא אני אתגעגע יותר מידי
כן כן זה יהיה מציין!
לאאא זה יהיה לי קשה מידי
כן אתכתב עם תמר שרה ועם ראשית הן יכתבו לי מה קורה בכיתה (2בנות דודות שאיתי בכיתה) ועם זיו היא תספר לי איך היה בטיולונצקי
(בת דודה ...בכיתה א'... טיולונצקי=טיול מישפחתי מצד אמא)
לא בכל זאת אני לא אראה אותן ולא אוכל לתת להן חיבוק או משהו מיוחד אז מה הטעם באמת?
אז אתם בטח מבינים איזה סערה מתחוללת לי בראש אתם מבינים?
טוב אז נתראה בפרק הבא בייי!

זאת אני:

התחלה חדשה
התחלות חדשות

והמון סופים..

באצבעות מדגדג לכתוב
כבר שבועיים ושלושה
וההחלטה לעזוב את הבלוג בתפוז לא קלה
אבל 'שטויות בעבודת יד'
כבר לא פעיל המון זמן
ולא מתאים עכשיו

אז נשימות עמוקות
ופשוט לכתוב
להתחיל
וזה יבוא
הזרימה
המילה הנכונה
הרגש המדוייק שיעבור מהלב לאצבע למקלדת לדף ואליכם
שבוחרים להצטרף אלי למסע החדש

יושבת על הספה בביתי האהוב
מסביב הכל בלגן של אריזות
ערמות-ערמות של - מה לוקחים - מה אולי - מה להעביר הלאה- מה לפח

עוד שבוע וחצי כבר נהיה בדנמרק
אבא, אמא ושלוש בנות
יוצאים לחיים חדשים

נפגש בקרוב,
נשיקות ואהבה
מיכל